יטבתה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1יישוב\2
שורה 20:
[[קובץ:PikiWiki Israel 9609 Yotveta Hai-Bar.jpg|ממוזער|250px|[[ראם]] ב[[חי-בר יטבתה]]]]
 
קיבוץ יטבתה הוקם בסוף 1957 לאחר מספר שנים בהן היה המקום היאחזות נח"ל, קרי – התיישבות חצי צבאית וחצי אזרחית. היאחזות עין רדיאן, השלישית בארץ, קמה ב-1951 סמוך לקידוח שהזרים מים לאילת תוך מטרה לשמור על המתקן והצינור, ואבטחת הדרך בין באר שבע ואילת בהיותה נקודת הישובהיישוב היחידה לאורכה.
לאחר 6 שנים בהן התחלפו החיילים כל כמה חודשים, הוחלט לאזרח את ההיאחזות ולהפוך אותה לקיבוץ, שחבריו הראשונים הם אותם חיילים שהיו באותה היאחזות. בשנותיו הראשונות ניסיונות הפרנסה היו מחקלאות ירקות, בעיקר עגבניות-חורף (אחד משני המקומות היחידים בארץ) ובקר לבשר עבור מאות עובדי מכרות תמנע. את עדר הבקר הובילו כל בוקר כקילומטר עד לשולי מלחת יטבתה שכונה "הפמפס", שם ניזונו הפרות מהצמחייה הרבה, ואחר הצהריים החזירו את העדר לקיבוץ. לאחר כמה שנים הוחלט לסגור את הענף, אך הימצאותן של פרות באזור זה בו שורר אקלים מדבר קיצון, נטע בלב החברים הצעירים שזה עתה השתחררו מהנח"ל, רעיון להקים רפת ומחלבה.
כיום (2018) בהיותו בן 60 הוא מאוכלס בכ-342 חברים, 226 ילדים, כ-50 בנים חיילים ומשוחררים ובנוסף – מתנדבים ותושבים, ומשתייך לזרם השיתופי (המאגד כ-50 קיבוצים). הקיבוץ מתפרנס ממחלבת יטבתה, מטעי תמרים (כ-700 דונם), שלחין (כ-4,000 דונם), רפת (כ-620 חולבות), פונדק וכן יזמויות פרטיות. הלב הפועם של הקיבוץ הוא חדר האוכל בו מוגשות שלוש ארוחות בכל אחד מימי השבוע, ומשמש גם לאירועי תרבות מקומית. בכל שנתון גדלים יחד בין 10-15 ילדים הלומדים בבית הספר האזורי שנמצא בקיבוץ, ולוקחים חלק פעיל בעשייה הקיבוצית, באירועי התרבות ובהשתלבות בעבודה בענפי המשק. הקיבוץ מתאמץ לשמר את העיקרון של "עבודה עצמית" המתבטא בתורנות חברים ברפת, בגיוסים בתמרים ועוד.
שורה 32:
== פונדק יטבתה (המזנון) ==
{{ערך מורחב|מחלבות יטבתה}}
בתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] היה הקיבוץ הישובהיישוב היחיד בערבה בין אילת לבאר שבע, מה שהפך אותו לנקודת עצירה לאוטובוסי אגד שחלפו בכביש פעמיים ביום. למראה אורחים לא קרואים אלו נרכשו מכשירים אוטומטים מארצות הברית אשר הוזנו במטבעות ושהרוו צמאונם של הנוסעים והנהג בשוקו ובמוקה. מכיוון שמטבעות לא תמיד היו לכל הנוסעים, הגיע אריה הורביץ לעזרת הנוסעים ופרט שטרות למטבעות. תוך זמן מה נענה לדרישת הנוסעים והחל למכור גם סיגריות ומיץ, וכך נוסד קיוסק קטן על אם הדרך.
 
לימים התפתח למזנון הגשה שעבר לקרבת הכביש, שבמהלך השנים הפך למסעדה. מבנה המזנון כולל גם חנות, [[תחנת דלק]] ומרכז מידע על האטרקציות באזור. ליד ובתוך המזנון פזורים פסלים של [[פרה|פרות]], ובסמוך אליו הוקם "פרק יטבתה".