ועדה מקומית לתכנון ולבנייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 5:
חברי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הם נבחרי ציבור ברמה המקומית וכאשר מרחב תכנון מקומי כולל תחום של רשות מקומית אחת בלבד חברי מועצת הרשות המקומית הם חברי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. עם זאת, החוק מבדיל בין הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לבין מועצת ה[[רשות מקומית|רשות המקומית]], והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה היא גוף משפטי נפרד. שטח מרחב התכנון המקומי וגבולותיו נקבעים על ידי [[שר הפנים]].
 
מאחר שמליאת הוועדה המקומית כוללת את כל מועצת הרשות המקומית, הרי שלעתיםשלעיתים קרובות מדובר בעשרות חברים. קיום דיונים מקצועיים בקוורום של עשרות חברים אינו מאפשר לבצע עבודה יעילה. די בכך, למשל, שכל אחד מחברי מליאת הוועדה המקומית יבקש לדבר רק 5 דקות בכל אחד מהנושאים המועלים במסגרת הישיבה, כדי להביא לכך שבקשות להיתר בנייה יתארכו ויידונו הרבה מעבר לצורך. על כן, על פי רוב, הוועדה המקומית מקימה ועדת משנה המורכבת ממספר קטן יותר של נציגים. החלטותיה של ועדת המשנה הן כדין החלטתה של מליאת הוועדה המקומית, אלא אם הועבר הדיון בנושא פלוני למליאת הוועדה המקומית.
 
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אחראית על הנפקת [[היתר בנייה|היתרי בנייה]] בהתאם ל[[תקנות התכנון והבנייה]] בשטחים בהם קיימת [[תוכנית בניין עיר]] מאושרת. כמו כן, בשנת 1995 תוקן [[חוק התכנון והבנייה]] והוסף בו סעיף 62א המעניק לוועדה המקומית סמכות לאשר שינויים בתוכניות מתאר מקומיות בהתאם לרשימה סגורה של נושאים המנויים בסעיף. מטרת התיקון היה לקצר את הליכי התכנון. אולם בתי המשפט קבעו שהסמכות שהועברה לוועדה המקומית במסגרת התיקון היא מצומצמת ומאפשרת עריכת שינויים מינוריים בלבד בעלי "השלכה מקומית מצומצמת"{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/06/460/014/c17/06014460.c17.htm עע"ם 1446/06], סעיף 10}}. בשנת 2014 תוקן חוק התכנון והבנייה פעם נוספת, והורחבו משמעותית הסמכויות של הוועדות המקומיות.
שורה 12:
 
בית המשפט העליון הבהיר את הסיבות לסמכויות המצומצמות של הוועדה המקומית במילים אלו:
:"במרחב תכנון מקומי הכולל תחום רשות מקומית אחת בלבד – והרוב המכריע של מרחבי התכנון המקומיים החשובים והמאוכלסים בצפיפות הם מסוג זה – משמשת מועצת הרשות המקומית כוועדה המקומית. חברי המועצה הם עסקנים מקומיים שלא תמיד שיקוליהם הם שיקולי תכנון נאותים. במצב הטוב ביותר, לא פעם נסחפים המה בלהט הרצון לקדם את הפיתוח המואץ של המקום ומוכנים לאשר כל הקלה וחריגה, בניגוד לדעת מומחי התכנון ואיכות החיים והסביבה; לעתיםלעיתים אינם מסוגלים לעמוד כנגד לחצים ציבוריים ופרטיים מצדדים שונים ומאשרים דברים בניגוד לחוק; ובמצב הגרוע ביותר – זהו מקור לפרוטקציות, לנוהגים פסולים ואף פתח לשחיתות"{{הערה|בג"ץ 235/76 בניני קדמת לוד (1973) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בלוד, פ"ד לא(1) 579, 584 (1976), כמצוטט ב-[http://elyon1.court.gov.il/files/06/460/014/c17/06014460.c17.htm עע"ם 1446/06], סעיף 23}}
 
===מתן היתר בלתי חוקי===
שופטת בית המשפט העליון [[אילה פרוקצ'יה]] כתבה על:
:"תופעה מטרידה המוכרת בתחום התכנון והבנייה, המצביעה על קיום דינמיקה בעייתית תלויית הקשר בין מוסדות תכנון מקומיים לבין יזמים במרחב המקומי, המבקשים לקדם את פיתוח השטח באזור. דינמיקה זו מובילה, לעתיםלעיתים, לשיתוף פעולה של מוסדות תכנון עם יזמים מקומיים בקידום מיזמי בנייה שאינם מתיישבים עם הדין. לא אחת, אנו נתקלים בתופעה של מוסדות תכנון מקומיים הנכונים להגמיש את עמדותיהם ולהתפשר על דרישות החוק, כדי לקדם אינטרסים מקומיים ששני הצדדים מבקשים לקדם, כל אחד ממניעיו הוא"{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/05/790/040/r13/05040790.r13.htm ע"א 4079/05], פסק דין מיום 11 בנובמבר 2010, סעיף 55}}.
 
במקרה בו הוועדה המקומית לתכנון ובנייה העניקה היתר בלתי חוקי, חייב בית המשפט העליון את הוועדה בתשלום פיצויים ליזם על נזקים שנגרמו לו מפני שפעל על פי ההיתר, למרות שהיזם ידע שההיתר אינו חוקי והוא שהגיש את הבקשה להיתר מלכתחילה. עם זאת, קבע בית המשפט שיש לנקות מהפיצויים על הנזקים בגלל [[אשם תורם|האשם התורם]] של היזם{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/05/790/040/r13/05040790.r13.htm ע"א 4079/05], פסק דין מיום 11 בנובמבר 2010}}.