פיידון (דיאלוג אפלטוני) – הבדלי גרסאות

החיבור נחשב לאחד מן "הדיאלוגים האמצעיים" שכתב [[אפלטון]]. החיבור בנוי מ[[סיפור מסגרת]] של שיחה בין אֵכֵקְרַטֶס לבין [[פיידון]], בה פיידון מספר לרעו על דיאלוג שניהל סוקרטס עם חבריו-תלמידיו בשעתו האחרונה על משמעותו של המוות עבור הפילוסוף. הדיאלוג הוא סופה מסדרה של דיאלוגים אפלטוניים שמתארת את משפטו כליאתו ומותו של סוקרטס הכוללת גם את ה[[אפולוגיה (דיאלוג אפלטוני)|אפולוגיה]], ו[[קריטון]], (ובמידה פחותה [[אותיפרון]] ו[[תאיטיטוס|תֵאַיִטֶטוֹס]]) והוא נחתם במותו של סוקרטס. על סוקרטס נגזר ליטול את חייו בשתיית רעל, בעקבות משפט שנערך לו בפני 500 מאנשיה של [[אתונה]] שנבחרו בהגרלה. הדיאלוג אפולוגיה מציג סצינתסצנת המשפט באמצעות דבר ההגנה של סוקרטס בפניהם. השימוש של הסדרה במאורעות היסטוריים לכאורה מטרתו למעשה להציג משנה פילוסופית בנושאי המוות, הציות למדינה, והחיים שראויים או אינם ראויים לחיות. במהלך הדיאלוגים ניתן להווכח בפתיחות רבה יותר של סוקרטס בהשוואה לדיאלוגים המוקדמים, בהם הוא מתיימר שלא לדעת דבר ומתבצר בתפקיד השואל, ומוכנות להוביל בשאלה ואף להרצות בפני תלמידיו משנה סדורה יותר.

העיסוק של סוקרטס בהפרדה בין הגוף לנפש הוא לא בכדי, שכן הפרדה זו מהווה את הבסיס לכך שהנפש תגיע לעולם הידיעה האמיתי בו תתפסנה האידאות בפעם הראשונה, כאשר הגוף על כל חושיו לא מונע מבעד לאדם להבין באמת את התוכן התבונתי של העולם, האידאות. מטרת החיים של הפילוסוף היא השגת החכמה, אך הגוף, כנאמר, מהווה מכשול לכך. הסברה שלו אומרת כי מי שלא ייצור ידיעה ללא תלות גופנית, לעולם לא יגיע לחכמה האמיתית - הבנה בעזרת התבססות על חושים היא לא חכמה! אפלטון, בייחסו את הדברים לסוקרטס, מסמן בדברים אלה את האידאלהאידיאל של החשיבה הראויה - החשיבה אודות האידאות.<br />