רפעת אל-אסד – הבדלי גרסאות

למעט שיבה קצרה לסוריה בשנת [[1992]] לצורך השתתפות בהלווייתה של אמו, רפעת נותר מאז בגלות, תחילה ב[[שווייץ]], אחר כך ב[[ספרד]] ולבסוף ב[[צרפת]], שם חי חיי פאר. בעודו בגלות, הסתמן כמתנגד מובהק למשטר אסד ולמדיניותו, בהשמיעו ביקורת על מעורבותה של סוריה ב[[מלחמת האזרחים בלבנון]], על תלותה ב[[ברית המועצות]], על יחסה המבזה של סוריה כלפי [[יאסר ערפאת]] ו[[אש"ף]] ועל היחסים ההדוקים בין סוריה ו[[איראן]], שבגינם נודעה סוריה כמדינה תומכת [[טרור]]. חאפז אל-אסד, לעומת זאת, מעולם לא ביקר את רפעת בפומבי ולמעשה לא התייחס אליו כלל.

 

 

עם היוודע דבר מותו של חאפז אל-אסד ב-[[10 ביוני]] [[2000]], הביע רפעת התנגדות ומורת רוח רבה נוכח ההחלטה למנות את אחיינו [[בשאר אל-אסד]] לתפקיד הנשיא. רפעת טען כי רק הוא עצמו רשאי, מבחינה חוקתית, להנהיג את המדינה (הוא הוסיף לראות בעצמו סגן הנשיא שכן פסל את שלילת תוארו ב-1998 כבלתי-חוקתית). הוא איים לשוב לסוריה ולטרפד את מינויו של בשאר, וזאת על מנת "ליטול את האחריות ולהגשים את רצון העם הסורי." הוא התחייב להנהיג את המדינה באופן מתון ו[[דמוקרטיה|דמוקרטי]], בסיוע "עוצמת העם והצבא" מאחוריו. יחד עם זאת, רפעת לא עשה דבר על מנת לממש דברים אלה; ייתכן כי אזהרתו של סגן הנשיא [[עבד אל-חלים ח'דאם]], לפיה ייעצר אם יגיע להלווייתו של אחיו חאפז, הרתיעה אותו. לאחר נאום ההכתרה של בשאר ב-17 ביולי, במהלכו הבטיח המנהיג הצעיר רפורמות מרחיקות לכת, הכריז רפעת כי הוא תומך באחיינו ומאז נמנע מפרסום הצהרות פומביות כלשהן בעניין.