טבח חמה – הבדלי גרסאות

500 לוחמים מהכוח של רפעת וכוח של [[המודיעין הצבאי הסורי]] (המוחאבראת) החלו להקיף את שכונת בארודי שנמצאת על הגדה המערבית של נחל [[אורונטס]], שבסמטאותיה התגוררו המתנגדים הקיצוניים ביותר של המשטר.{{הערה|שם=מביירות לירושלים 79}} אלא שהאחים המוסלמים ידעו, ככל הנראה, שצפויה מתקפה והציבו שומרים על הגגות. הם תקפו את החיילים, שהסתבכו בסמטאות, בתתיבתת-מקלעמקלעים בליווי קריאות "[[תכביר|אללה הוא אכבר]]". קבוצה אחרת הקימה מחסום על הגשר המוביל לגדה המזרחית של הנהר, כדי למנוע הזעקת תגבורת לצבא. החיילים הותקפו גם בשכונות אחרות ועם שחר הם נאלצו לסגת. הרמקולים של המסגדים הכריזו שהעיר "משוחררת" והאחים המוסלמים דרשו [[ג'יהאד]] נגד אסד ומפלגת ה[[בעת' (סוריה)|בעת']]. בבוקר הוזעקו אלפי חיילים נוספים והחטיבה ה-47 נכנסה אל העיר. מאוחר יותר בבוקר, קרא מפקד האחים המוסלמים, השייח' אדיב אל-קילאני, לאנשיו לצאת ממחבואם לקרב לסילוק המשטר "הכופר" של אסד. לאור היום התנהל קרב פנים אל פנים. האחים המוסלמים, בסיוע צעירים חילוניים, תקפו את עמדותיהם של גדודיו של רפעת אסד והקימו מחסומים בעצמם. מהרמקולים של המסגדים נשמעה כל הזמן הקריאה "קומו וסלקו את הכופרים מחמה". קבוצות של האחים המוסלמים עברו ברחובות, בזזו את תחנות המשטרה ומחסני הנשק ואז פרצו לבתי מנהיגי מפלגת הבעת' בעיר. כ-50 פקידי ממשלה נרצחו. הצבא הזעיק תגבורת נוספת: טנקים כדי לפרוץ לעיר ומסוקים כדי להנחית חיילים. הצבא בודד את התאים של האחים המוסלמים על ידי ניתוק קשרי הטלפון והטלגרף בין חמה וסביבתה, ואבטחת הכבישים המובילים אליה.{{הערה|שם=מביירות לירושלים 80|תומאס פרידמן, '''מביירות לירושלים''', פרק 4: חוקי חאמה, עמ' 81-80.}}