פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: אידיאל, לעיתים
[[זכויות אדם|זכויות האדם]] ו[[זכויות טבעיות|הזכויות הטבעיות]] המוגנות על ידי החוקות בדמוקרטיות הליברליות הן מגוונות, אך לרוב הן כוללות את הזכות ל[[הליך הוגן]], ל[[פרטיות]], ל[[קניין]], את השוויון בפני החוק, את [[חופש הדיבור]], [[חופש ההתארגנות]] ו[[חופש הדת]]. בדמוקרטיות ליברליות זכויות אלו מובטחות לרוב באופן חוקתי.
 
הדמוקרטיות הליברליות מאופיינות ב[[סובלנות]] ו[[פלורליזם]]. לעתיםלעיתים ניתנת הגנה למגוון של דעות, ואף דעות קיצוניות או חריגות, וניתן להן להתחרות בזירה בה נשקלים הרעיונות, ומוענק הכוח הפוליטי על בסיס דמוקרטי.
 
[[בחירות]] הן אחד המאפיינים העיקריים של הדמוקרטיה הליברלית, לצד השמירה על זכויות האדם. בבחירות אלה קבוצות בעלות עמדות שונות מקבלות את ההזדמנות לקבל את הכוח הפוליטי. למעשה, בחירות אלו כמעט תמיד מעניקות את הכוח לאלו התומכים בהמשך קיומה של הדמוקרטיה הליברלית.
 
ההגנה על חירויות הפרט, ובמיוחד על חופש הקניין, בדמוקרטיה הליברלית, באה בדמוקרטיות ליברליות רבות לצד הנטייה, מורשת ה[[ליברליזם]] להקטנת טווח ההתערבות של המדינה. הדמוקרטיה הליברלית מפרידה באופן ברור בין הספירה ה"פרטית" אליה אין למדינה גישה, ו[[הספרה הציבורית|הספירה ה"ציבורית"]], בה פועלת המדינה, ושהנטייה היא לצמצמה ככל האפשר. נטייה זו לשמור מפני התערבות המדינה בספירה הנתפסת כ"פרטית", מקבילה לעתיםלעיתים קרובות לדרישה של ה[[קפיטליזם]] להימנע מהתערבות המדינה בפעולתו של השוק, ולעתיםולעיתים קרובות חופפים עקרונות הליברליזם הפוליטי והקפיטליזם הכלכלי, עד כדי כך שהדמוקרטיה הליברלית הפכה להיות מזוהה לחלוטין עם כלכלת [[שוק חופשי|השוק החופשי]].
 
צירוף זה של האידאולוגיה ה[[ליברליזם|ליברלית]] הקלאסית, עם עקרונות ה[[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיה הייצוגית]] שאיפשרו את פעולתה של ה[[דמוקרטיה]] במדינה ה[[מודרניות|מודרנית]], יצר יציר כלאיים שניתן ליישמו, בשינויים המחויבים, כך שיתאים למגוון של [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]], גם כאלו שאינן מוגדרות כ"ליברליות", כגון [[שמרנות]], [[סוציאל-דמוקרטיה]] (בתנאים מסוימים) והטווח האידאולוגי שביניהן. המבנה התאורטי של הדמוקרטיה הליברלית יושם בפועל במגוון של אופנים הראויים להיקרא "דמוקרטיה ליברלית", ונעים בין מדינות [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטיות]] המספקות תמיכה נרחבת ב[[זכויות חברתיות]], דוגמת [[צרפת]], למדינות בעלות [[מדינת רווחה|מדיניות רווחה]] וזכויות חברתיות מצומצמת הרבה יותר דוגמת [[קוריאה הדרומית]]. אלו וגם אלו ראויות להיקרא "דמוקרטיה ליברלית", כל עוד הן שומרות על המאפיינים העיקריים של הדמוקרטיה הליברלית - [[דמוקרטיה ייצוגית]] ו[[זכויות אדם]] מוגנות. כן ניתן ליישם את המודל של הדמוקרטיה הליברלית במגוון של צורות ממשל, החל ב[[משטר נשיאותי]], דרך [[משטר פרלמנטרי]] וכלה ב[[מלוכה חוקתית]].
רשימה זו כוללת כתנאי מקדים, אך לא מפורש, את [[הזכות לחיים]], [[הזכות לביטחון|לביטחון]], ו[[זכות הקניין|לקניין]].
 
באופן דומה מונה הפילוסוף [[ג'ון רולס]], אחד מההוגים החשובים של הדמוקרטיה הליברלית ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]] בספרו "[[תאוריה של צדק]]" חירויות בסיסיות שבלעדיהן אין משמעות לאידאללאידיאל של אנשים שווים וחופשיים - חופש המחשבה, [[חופש הדיבור]], [[חופש העיתונות]], [[חופש הדת]], הזכות להחזיק בקניין, החופש מ[[מאסר]] שרירותי המשתמע מהרעיון של שלטון החוק, והזכות להצביע ולשאת במשרה ציבורית.{{הערה|1=John Rawls, '''A theory of Justice''' (Cambridge, Mass; Harvard University press), 1971}}
 
ביישום הזכויות מטילות הדמוקרטיות הליברליות מגבלות על זכויות, במיוחד כאשר אלו מתנגשות זו עם זו. כך, למשל, דיני [[זכות יוצרים|זכויות היוצרים]] הם פשרה בין חופש הביטוי וחופש הקניין. ייתכנו הגבלות על ביטויים מסוימים, הנוגדים את הדמוקרטיה, או מעודדים [[טרור]].
בין [[המהפכה הצרפתית]] ו[[המהפכה האמריקאית]] ולבין [[אביב העמים]] האירופאי קמו ב[[אמריקה הלטינית|דרום אמריקה ובמרכזה]] כמעט 20 מדינות בעלות משטרים ייצוגיים וחוקות אשר ניסו ליישם רעיונות דומים בצורה שונה. למעשה, אחד ממאפייני שיטות משטר ראשוניות אלו הוא האמונה בכוחה של ה[[חוקה]] לעצב את האומה ומכאן ניסוחים בלתי פוסקים של חוקות במרבית המדינות הללו. ב[[ספרד]] נערך ניסיון [[ליברליזם|ליברלי]] לאחר הדחתו של המלך קרלוס הרביעי בידי [[נפוליאון]]. הליברלים הספרדיים השליטו לזמן קצר ליברליזם בספרד, והיו גם הראשונים להיקרא בשם "ליברלים".
 
תגובת הנגד של המלוכנים ראתה בליברלים קבוצה קיצונית ומסוכנת המערערת את הבסיס המוצק של הסדר המקובל, ושל ערכי הבסיס עליהם נשענה החברה. במהלך [[המאה ה-19]] הפכו הרעיונות למקובלים יותר, והמהפכות הליברליות שהביא עמו [[אביב העמים]] סייע לקידום רעיונות הדמוקרטיה הליברלית. הליברליזם חדל מלהיחשב כדעה קיצונית, ונראה כהלך חשיבה השייך לזרם המרכזי, במיוחד משקמו זרמי חשיבה קיצוניים עוד יותר ביחסם למשטרים הקיימים - ה[[סוציאליזם]], ה[[קומוניזם]] וה[[אנרכיזם]]. בתהליך של רפורמה איטית קיבלו מדינות אירופה את עקרונות הליברליזם והדמוקרטיה. בסוף המאה ה-19 לא שויכה עוד הדמוקרטיה הליברלית ל"ליברלים" בלבד, אלא הייתה מקובלת על מגוון של צורות מחשבה. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] השיגה שיטת ממשל זו דומיננטיות במערב, ולאחר סיום [[המלחמה הקרה]] הנתפסת לעתיםלעיתים כעימות ישיר בין הדמוקרטיה הליברלית ובין השיטה הקומוניסטית האוטוקרטית, קיבלה הדמוקרטיה הליברלית מעמד בכורה בינלאומי, אם כי זה הועם במקצת על ידי התפתחויות מאוחרות יותר, הקשורות לעלייתם של התאגידים הרב לאומיים, ול[[גלובליזציה]].
 
==תפוצת הדמוקרטיה הליברלית בעולם==
===דמוקרטיות ליברליות דה פקטו===
[[קובץ:Elizabeth II.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אליזבת השנייה]], מלכת [[בריטניה]] (וכן 14 מדינות נוספות ב[[חבר העמים הבריטי]]), [[מונרכיה קונסטיטוציונית|מונרך חוקתי]] העומדת בראשה של דמוקרטיה ליברלית]]
לעתיםלעיתים הדמוקרטיה הליברלית מורכבת על שיטת ממשל שאינה [[דמוקרטיה]] [[דה יורה]]. כך למשל המקרה עם [[בריטניה]] שהיא להלכה [[מונרכיה]], אך למעשה דמוקרטיה ליברלית, ובה שולט [[פרלמנט]] שהנציגים בו נבחרים. ב[[בריטניה]], ב[[קנדה]] ובמדינות אחרות, השליט להלכה הוא המונרך השושלתי, אך בפועל עיקרה הגדול של השררה השלטונית מצוי בידי הפרלמנט הנבחר. ישנם הסבורים כי מלוכה שושלתית גם בצורתה החוקתית המצומצמת נוגדת את הדמוקרטיה הליברלית באופן עקרוני. אחרים סבורים כי כל עוד תפקידי המונרך טקסיים, וכל עוד סדרי היסוד של הדמוקרטיה הליברלית נשמרים, אין מניעה להתייחס גם ל[[מונרכיה קונסטיטוציונית|מונרכיה חוקתית]] כאל דמוקרטיה ליברלית.
 
===ייצוג יחסי אל מול כלל הרוב===
==ביקורת הדמוקרטיה הליברלית==
===דמוקרטיה רדיקלית===
[[קובץ:Oui Non Non Bourgogne 2005.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזות תעמולה שנתלו ב[[צרפת]] במהלך [[משאל עם|משאל העם]] שנערך בשנת [[2005]] על קבלת [[חוקת אירופה|החוקה האירופית]]. [[משאל עם]] הוא כלי של [[דמוקרטיה ישירה]] המשמש לעתיםלעיתים נדירות בדמוקרטיה הליברלית]]
טיעונים כנגד הדמוקרטיה הליברלית מעלים תומכי שיטות דמוקרטיות רדיקליות יותר כ[[דמוקרטיה השתתפותית]], [[דמוקרטיה דיונית]] ו[[דמוקרטיה ישירה]]. ליבת הטיעון הרדיקלי היא כי השימוש במתווכים להבעת רצון העם בשיטה המבוססת על [[דמוקרטיה ייצוגית]] מביאה לכך שרצון העם, שמטרת הדמוקרטיה היא לבטאו, מוגבל באמצעות מנגנון של תיווך באמצעות נציגים, הגבלות חוקתיות ומנגנונים משפטיים. הכוח האמיתי, כך טוענים תומכי הצורות הרדיקליות של הדמוקרטיה, נמצא בדמוקרטיה הליברלית לא בידי העם, הנקרא להשמיע קולו אחת למספר שנים בבחירות, בהן אחוז ניכר ממנו אינו משתתף, אלא בידי [[אוליגרכיה]] המנציחה את שלטונה באמצעים חוקתיים. טיעון דומה מעלים חוגים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניסטים]] הרואים בדמוקרטיה הליברלית מנגנון לשמירת כוחן של האליטות. צורות ישירות והשתתפותיות יותר של הדמוקרטיה, כך נטען, תבאנה לביטוי מדויק יותר של "הרצון הכללי" ושל ריבונות העם.