חלוקת הודו – הבדלי גרסאות

[[חילופי אוכלוסין]] בקנה מידה עצום אירעו בחודשים שמיד לאחר החלוקה. מרגע שהתבססו הגבולות בין שתי המדינות החדשות, עברו כ-14.5 מיליון איש בין המדינות בבקשם חוף מבטחים. על פי מפקד שנערך בין הפליטים ב-[[1951]], עברו 7,226,000 מוסלמים מהודו לפקיסטן, ומספר דומה של הינדים ו[[סיקהיזם|סיקים]] (7,249,000) עברו מפקיסטן להודו מיד אחרי החלוקה. מבין הפליטים 78%, או כ-11.2 מיליון, עברו ממדינה למדינה במערב, רובם בין שני חלקיה של פנג'אב; 5.3 מיליון מוסלמים עברו מהודו למערב פנג'אב שבפקיסטן, ואילו 3.4 מיליון הינדים וסיקים עברו מפקיסטן למזרח פנג'אב שבהודו. מלבד פנג'אב עברו במערב גם כ-1.2 מיליון פליטים בין שני חלקי חבל [[סינד]]. במזרח עברו רוב הפליטים (כ-3.5 מיליון) ממזרח פקיסטן ל[[מערב בנגל]] שבהודו, ורק כ-700,000 מוסלמים עברו בכיוון ההפוך.

 

 

===דמוגרפיה דתית של הודו, פקיסטן ובנגלדש בימינו===

האלימות בין ההינדים והמוסלמים לא נפסקה לאחר החלוקה. בני שתי הקהילות נטבחו במהלך [[מאורעות 1971 בבנגלדש]], שהביאו למותם של 200,000-3,000,000 איש לפי הערכות שונות. הינדים שנשארו בפקיסטן נרדפו בגלל דתם, ומוסלמים בהודו סבלו פעמים רבות מגלי אלימות בין-עדתית, כמו למשל [[מאורעות 2002 בגוג'ראט]], שנהרגו בהן, לפי הערכות גורמים בינלאומיים, כ-2,000 איש, רובם מוסלמים.

 

 

סכסוכים פנימיים רבים בהודו, פקיסטן ובנגלדש, שהתבטאו במלחמות אזרחים, פיגועי טרור או מהומות, נובעים ממתח בין הדתות, כמו גם מפעילות של ארגונים בדלניים שונים, שבמקרים רבים הם תוצאה ישירה או עקיפה של אירועי החלוקה.