טרשת נפוצה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Lior goro (שיחה | תרומות)
מ ניסוח, הגהה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 31:
המיאלין הוא חומר שומני אשר מבודד את האקסונים ועוזר בהעברת פולסים חשמליים בין תאי העצב. בעזרת פולסים חשמליים אלו, המוח שולח אותות לחלקים בגוף ובכך שולט בהם. הפגיעה במיאלין גורמת להפרעות בהעברת הפולסים, הגורמת בתורה לתפקוד לקוי של מערכת העצבים. ישנם סוגים שונים של טרשת נפוצה והתסמינים משתנים מחולה לחולה. אצל חלק מהחולים התנועה הפיזית של איברים שונים הופכת לקשה יותר לביצוע עם הזמן, ודורשת יותר מאמץ. במקרים מסוימים וחמורים של המחלה, המוגבלות הפיזית יכולה לההפך לנכות של ממש.
 
אחד מהתסמינים החמורים של המחלה הוא ניוון שרירים. לעתיםלעיתים הפעלת השרירים אצל החולים נעשית קשה יותר עם הזמן. חולים אלה עלולים לסבול מניוון שרירים. פעולות עזר כגון [[ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה]] עשויות להקל על תסמיני הניוון. תופעה זו מתרחשת בעיקר בגפיים.
 
=== פגיעות בראייה ===
שורה 40:
כתוצאה מהפגיעה במערכת העצבים הסינסורית (SNS), תהיה פגיעה חושית או ליקוי חושי אצל חולי טרשת נפוצה.
==== פיזי ====
בנוסף לכך חולי טרשת נפוצה חשים לעתיםלעיתים עקצוצים על עורם, כאבים לא מוסברים ודקירות, ואף אובדן התחושה באיברים מסוימים. כמו כן יכולות להיות תחושות של שריפה על פני העור (כמו במקרה של כוויה), נמלול ועוד מגוון תחושות משונות.
תופעה נוספת היא הירדמות של איברים שונים בזמן פעילות גופנית כגון הליכה.
 
שורה 47:
 
=== רגש ===
כאשר נפגע [[גזע המוח]] מהרס המיאלין אובדת השליטה על הרגש. חולים סובלים מ[[דיכאון]], התפרצויות של בכי ותסמינים אחרים של ייאוש. חולים הסובלים מדיכאון עמוק, עלולים בסופו של דבר לפתח מחלות נפש אחרות, כגון [[פרנויה]]. עם זאת, לפעמים מאובחנת אצל הלוקים במחלה התופעה ההפוכה: חולים יכולים לחוש תחושת שמחה ללא סיבה, ולעתיםולעיתים נקלעים למצב של [[אופוריה]].
 
=== עיכול ===
שורה 86:
 
==== טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית ====
טרשת נפוצה התקפית הפוגתית (Relapsing-remitting) היא הצורה אשר מאובחנת אצל 85% בקירוב של החולים בטרשת נפוצה. צורה זו מתבטאת בהתקפים; תסמיני המחלה מופיעים למספר ימים או שבועות ולאחר מכן נעלמים חלקית או נעלמים לגמרי (במקרה של היעלמות מוחלטת זוהי טרשת נפוצה שפירה). בין ההתקפים יש בדרך-כלל פער של מספר חודשים ולעתיםולעיתים אף שנים (מתועדים מקרים של 30 שנים) בין התקף להתקף.
אין אפשרות לחזות את משך ההתקפים או את זמן הגעתם.