סיעור מוחות – הבדלי גרסאות

# שלב א': רישום של כל ההצעות העולות ללא סינון. <br />מקובל להשתמש באמצעים המאפשרים לכל המשתתפים לצפות בהצעות (כגון [[נייר]] או לוח) וכן ניתן להשתמש ב[[רשמקול]] כגיבוי להבהרת רישומים לא ברורים. על רושם הרעיונות לבטא את הרעיון העיקרי בצורה מתומצתת. שלב זה מסתיים כאשר המנחה סבור כי מעיין הרעיונות של הקבוצה יבש. <br />הנחיות: בשלב זה מצופה ספונטאניות והעלאת רעיונות אסוציאטיביים ללא הגבלות, ללא [[צנזורה]] (בפרט לא [[צנזורה עצמית]]). העקרון המנחה בשלב זה הוא ניסיון להשתחרר מכבלי החשיבה הסטנדרטיים כדי להגיע לכיווני חשיבה חדשים. בשלב זה על המנחה לאסור על ביקורת, תגובות שליליות, לגלוג, התחכמויות, הערות מדכאות כגון, "את זה כבר שמענו", "זה לא יעבוד", וכו'. הנחייה אופיינית בשלב זה תהיה: "הרגישו חופשיים לומר כל מה שעולה בדעתכם, ללא צנזורה. אל תדאגו אם הרעיון מרוחק או פראי מדי". <br />לכמות הרעיונות הנזרקים לאוויר בשלב זה, קיימת משמעות איכותית מבחינת התהליך. חזרה על רעיונות שהועלו בשינויים קלים, נחשבת לתהליך התפתחותי רצוי, שכן לעתיםלעיתים קרובות דווקא התיקון הקל עשוי להוליד את הרעיון המנצח.

בשנות האלפיים קיימות גישות נוספות לקיום סיעורי מוחות אפקטיביים. רבים מאמינים שהגישה שאינה מאפשרת בכלל ביקורת בעת העלאת הרעיונות מאד מאריכה את המפגש והופכת אותו להיות מייגע. לעתיםלעיתים דווקא המקום של ביקורת עניינית - לא ביקורת אישית ולא מאבקי כוח, יכולה לתרום מאד להעלאת היצירתיות וגם לקיצור הזמן. בנוסף, יש עקרון חשוב שמאפשר לסיעורי המוחות להצליח וזה עקרון התנועה. לקחת נושא מסוים, למצות אותו ולעבור מייד להנחה ההפוכה. התנועה בין ניגודים מעלה את היצירתייות ואת האפקטיביות של סיעורי המוחות.