הבדלים בין גרסאות בדף "התעמולה הנאצית"

מ
בוט החלפות: אידיאל, לעיתים
מ (←‏הערכתה של התעמולה הנאצית: clean up, replaced: הינה ← היא באמצעות AWB)
מ (בוט החלפות: אידיאל, לעיתים)
[[קונרד היידן]] כותב בספרו על תקרית שאירעה בשנת [[1928]] בה הופיעו נאצים לנאומו של [[גוסטב שטרזמן]] כשבשערותיהם משולבים פסי [[אלומיניום]] רמז לנאומו של שטרזמן בו דיבר על "פס הכסף הנראה באופק", ומשפרובוקציה זו לא היה די בה, פוצצו את האספה באמצעות שירת ההמנון הלאומי, אליה חייבים היו להצטרף כל הנוכחים. לשיטות תועמלניות ברוטליות אלו לא היה מענה ראוי מצד השמרנים או הסוציאל-דמוקרטים.
 
היטלר ואנשיו עשו שימוש חלוצי בטכנולוגיה של אותה התקופה, ב[[רדיו]] ב[[קולנוע]] וב[[מטוס]]. את מסעי הבחירות הגורליים של [[1931]]–[[1933]] ליוו מסעות תעמולה בהן טס היטלר במטוס מקצה אחד של המדינה עד קצה, ונאם בפני ההמונים. היטלר נאם במאות אסיפות המונים, לעתיםלעיתים מול עשרות אלפי אנשים במשך ימים ספורים, דבר שלא היה מתאפשר בתקופה שלפני המטוס, שלא עלה על דעת יריביו, ושאיפשר לו חשיפה בלתי אמצעית בפני מיליוני גרמנים, בערים הגדולות ובערי השדה. גבלס והיטלר הבינו את כוחם של אמצעי התקשורת החדישים. [[אורי אבנרי]] בספרו "צלב הקרס", בו הוא מנתח את התעמולה הנאצית, מספר על מקרה בו סירב אחד מיריבי המפלגה להופיע בעימות מול גבלס. גבלס לקח נאום מוקלט של אותו יריב, והשמיע קטעים ממנו, תוך שהוא עונה תשובה משלו לכל קטע מוקלט.
 
את התעמולה הנאצית של אותם הימים השלימה הופעתם של שלושה עיתונים - "[[דר שטירמר]]" האנטישמי והארסי, בעריכת הפורנוגרף [[יוליוס שטרייכר]], ה"[[פולקישר ביאובכטר]]" (הצופה העממי), עיתונה של המפלגה, ו"[[דר אנגריף]]" ה'מתון' יותר, שבשליטת גבלס. רכישתם של עיתונים אלו הייתה צעד מכריע בהתקדמותה של המפלגה ממפלגה בווארית ננסית אל מפלגת המונים כלל גרמנית.
שפאר, [[אדריכל]]ו האישי של היטלר, נדרש על ידי היטלר לבנות מחדש את [[ברלין]], כשהמטרה היא בראש ובראשונה תעמולתית. אולם כינוסים ענק בעל כיפה, שער ניצחון כביר, שדירה ענקית שמשני צדדיה תותחי שלל, היו רק חלק מן האלמנטים שתוכננו. כן תוכנן אצטדיון ענק בנירנברג בעל מקום ל-400,000 איש. אצטדיון זה אמור היה להיות כה גדול, עד שהצופים אמורים היו להיעזר במשקפות על מנת לראות את המתרחש על הרחבה. מבנים אלו לא נבנו מעולם.
 
ה[[אולימפיאדת ברלין (1936)|אולימפיאדה בברלין]] בשנת [[1936]] שימשה אף היא כר נרחב לתעמולה. אף היא לוותה בסרט של ריפנשטאהל, "[[אולימפיה (1938)|אולימפיה]]" שהציג את אידאלאידיאל הגזע הגרמני בטהרתו, בדמותם של המתחרים הבלונדים, השריריים ותכולי העיניים. ברלין נוקתה מכרזות גזעניות ומהסממנים הבוטים יותר של התעמולה הנאצית, והציגה מראית פנים ידידותית למתחרים, תוך הדגשה של העוצמה והנעורים שהביא עמו, כביכול, המשטר הנאצי. את השורה קלקל האצן [[ג'סי אוונס]], שחור העור, שזכה בכמה מן המקצים, והביא לכך שהיטלר, שישב במקום בולט בתא הכבוד, עזב את האירוע בבושת פנים.
 
גרמניה הנאצית זיהתה את ה[[טלוויזיה]], שאך הומצאה, כמדיום תעמולה מעולה והייתה חלוצה בשימוש רחב היקף בשידורי טלוויזיה (תחנת הטלוויזיה הממשלתית הייתה למעשה תחנת הטלוויזיה הראשונה בעולם ששידרה על בסיס קבוע עם לוח שידורים מתוכנן מראש) ועודדה מפעלים לייצר מכשירי טלוויזיה במחיר שווה לכל נפש. מספר חברות ייצרו את המקלט Volkfernseher, ששווק במחיר 650 [[רייכסמרק]]. שידורי הטלוויזיה שודרו לכל גרמניה, אך מכשירים פרטיים היו בעיקר ב[[ברלין]], בשאר המדינה ובארצות הכבושות הוקמו אולמות לצפייה בשידורי הטלוויזיה. בספטמבר [[1942]] הוקם משדר של הטלוויזיה הגרמנית בראש [[מגדל אייפל]]{{הערה|1=[http://www.satil.com/history_pages/history_prewartv_germany.htm טלוויזיה בגרמניה הנאצית]}}.
נאמר כי התעמולה הנאצית לא הייתה תחליף לאלימות, אלא אחד ממרכיביה{{הערה|1="[[האנציקלופדיה של השואה]]", הוצאת יד ושם וספרית פועלים, 1990, כרך חמישי, עמ' 1250.}}. בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה שישב בדין ב[[משפטי נירנברג]] הכיר בכך, כאשר הגיש אישומים כנגד התועמלנים המובילים - [[יוליוס שטרייכר]], [[הנס פריטשה]], [[אלפרד רוזנברג]] באשמת פשעים כנגד האנושות. שטרייכר ורוזנברג נדונו ל[[עונש מוות]]. שני העיקריים מהוגיה של התעמולה הנאצית, היטלר וגבלס, התאבדו על מנת שלא לעמוד למשפט על פשעיהם.
 
תרומתו הייחודית של גבלס לתעמולה, הרעיון כי יש לחזור על שקר מספר רב של פעמים עד שייקלט בתודעת הציבור כאמת, נקראת כיום "תעמולת גבלס", וקיימת מוסכמה כי תעמולה מעין זו אינה לגיטימית במסגרת מסעי תעמולה פוליטיים, אם כי לעתיםלעיתים נעשה בה שימוש, וההאשמה בדבר שימוש ב"תעמולת גבלס" היא האשמה רווחת בשיח הפוליטי.
 
התעמולה הנאצית הייתה כה רבת עוצמה, ויצרה במהלך תקופת קיומה הקצרה מערכת ברורה ומושכת של סמלים, דימויים ואסתטיקה, עד שיש המצביעים על קיומו של כוח משיכה זה עד ימינו. המלומד [[שאול פרידלנדר]], בספרו "[[קיטש ומוות]]"{{הערה|1=שאול פרידלנדר, '''קיטש ומוות - על השתקפות הנאציזם''', ירושלים: הוצאת כתר, 1985}} מסכם נקודה זו במילים אלו: