קוברה – הבדלי גרסאות

המאפיין ההתנהגותי הבולט של רוב מיני הקוברה בעת סכנה הוא הרמת אזור הגוף העליון ומתיחת עור רפוי המצוי בשני צידי ה[[צוואר]] (על ידי עצמות הצוואר), וזאת במטרה ליצור מראה מאיים ומרתיע. צבע מיני הקוברות השונים נע בין [[שחור]] או [[חום (צבע)|חום]] כהה ל[[צהוב]] או [[קרם (צבע)|קרם]] ולעתיםולעיתים אף [[אדום|אדמדם]]. אורכם הממוצע של רוב המינים נע בין 1.5 ל-3 מטרים, אך הגדול ביותר, [[רב פתן מלכותי]], מגיע לאורך של יותר מחמישה מטרים.

הקוברה ניזונה בעיקר מ[[מכרסמים]] קטנים, [[זוחלים]] קטנים אחרים, [[עופות]] וביצים. באזורים בהם אזור המחיה של הקוברה חופף למגורי אדם לעתיםלעיתים קורים מקרי הכשה, שחלקם מובילים למוות. אויביה הטבעיים של הקוברה, מלבד האדם, הם נחשים אחרים, [[גירית הדבש]], ה[[נמייתיים]] וכמה [[עופות דורסים]]. הקוברות מטיבים לטפס על [[עץ|עצים]]. כמה ממיני ה[[קוברה יורקת|קוברות היורקות]], מסוגלים לירוק את ארסם למרחק של מספר מטרים, והם מכוונים בדיוק{{מקור}} מפתיע יחסית לאזור ה[[עין|עיניים]].

לקוברה חשיבות סמלית ב[[הינדואיזם]] (ראו [[נאגה]]). [[קוברת המשקפיים]] נחשבת קדושה בהינדואיזם ומהווה את אחד מסמליו של [[שיווה]], ואילו ב[[מצרים העתיקה]] ל[[קוברה מצרית|קוברה המצרית]] היה מעמד קדוש. באזור [[הודו]] או [[פקיסטן]], [[אילוף נחשים|מאלפי נחשים]] מיוחדים מציגים לעתיםלעיתים קוברות "מאולפות" כביכול לקהל. המאלף חולב את ארסו של הקוברה או עוקר את שיני הארס שלו, ומנגן בסוג מיוחד של [[חליל]]. הקוברה הוא חירש לחלוטין או מסוגל לשמוע צלילים מסוימים בלבד, ולמעשה הוא אינו מכיש את מאלפו בגלל התנועה הבלתי פוסקת של החליל אחריה הוא עוקב, התנהגות שנראית לצופה מהצד כמעין ריקוד של הקוברה.