אנרכיזם ודת – הבדלי גרסאות

באופן מסורתי, [[אנרכיזם|אנרכיסטים]] הטילו ספק והתנגדו ל[[דת|דתות מאורגנות]] [http://www.spunk.org/texts/pubs/freedom/raven/sp000614.txt]. רוב הדתות המאורגנות הן [[היררכיה|היררכיות]] מטבען, ולעתיםולעיתים קרובות מקיימות קשרים הדוקים עם המדינה. יחד עם זאת, אנרכיסטים מעולם לא התנגדו לאמונה דתית אישית, אלא רק לטבע ה[[סמכותנות|סמכותני]] של הדת המאורגנת. מעבר לכך, [[אנטי-סמכותנות]] היא ערך מרכזי בזרמים דתיים מסוימים. אנרכיסטים מפורסמים רבים היו דתיים, ואנרכיסטים מסוימים, כמו [[לב טולסטוי]] ו[[אמון הנאסי]] האמינו באדיקות בעקרונות [[אנרכיזם נוצרי|האנרכיזם הנוצרי]] וב[[אי-אלימות]].

אנרכיסטים בסוף [[המאה ה-19]] ותחילת המאה ה-20, כגון [[וולטרין דה קלייר]] קושרו לעתיםלעיתים קרובות עם תנועת [[מחשבה חופשית|המחשבה החופשית]], שתמכה ב[[אתאיזם]].

בעוד אנרכיסטים [[יהדות אורתודוקסית|יהודים]] רבים לא היו דתיים, או לעתיםלעיתים אפילו אנטי-דתיים, היו גם מספר אנרכיסטים דתיים, ששילבו בין רעיונות רדיקליים עכשוויים לבין היהדות המסורתית. מספר אנרכיסטים חילוניים, כגון [[אבא גורדין]] ו[[אריך פרום]], ראו דמיון ראוי לציון בין אנרכיזם ורעיונות [[קבלה|קבליים]], במיוחד בפרשנות ה[[חסידות|חסידית]] שלהם. ה[[פילוסוף]] [[מרטין בובר]] התייחס פעמים רבות למסורת החסידית. מנגד, ב[[מסכת אבות]] מובאת האמרה: {{ציטוט|תוכן=רבי [[חנינא סגן הכהנים]] אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.|מקור=}} אכן, לדעת כמה מפרשים ידועים, בתוכם דון [[יצחק אברבנאל]] ורבי ישראל ליפשיץ, המשנה הזאת מדגישה את הנחיצות באיזה שהוא סדר סוציאלי, ולאו דווקא מלכות כפשוטו.