טבעת נישואין – הבדלי גרסאות

מטרת העיצוב הפשוט של טבעת הקידושין ביהדות היא שהכלה תוכל להעריך נכון את שווי הטבעת. הנימוק הוא שאם הכלה תחשוב שהטבעת שווה יותר מערכה האמיתי יש חשש שרק מתוך מחשבה זו הסכימה להינשא, ויהיו אלה נישואי טעות. ה[[רמ"א]] גם כתב שכיסוי פני "הכלות הצנועות" ב[[הינומה]] בשעת החופה מונע אותן מלדקדק בטיב הטבעת.{{הערה|1=שו"ע אבן העזר סימן לא סעיף ב בהגהת הרמ"א}} (ולא כפי שיש סבורים בטעות שכיסוי זה עניינו צניעות). נהוג להשתמש בטבעת פשוטה, אך גם טבעת מעוטרת ומשובצת [[אבן יקרה|אבנים טובות]] אפשרית, וזאת בתנאי שהכלה תדע שהיא מתקדשת בטבעת אשר שווה לפחות [[פרוטה (חז"ל)|פרוטה]] (כ-10 אגורות). ישנם מספר מנהגים להגדרת קישוט כבעייתי. המחמירים ביותר אוסרים על עיטור ואפילו על [[חריטה]]. המקלים ביותר מקפידים שהטבעת כולה תהיה מאותו חומר ובלי אבן יקרה; זאת גם כשיש עיצובים בטבעת. יש הנוהגים שבמסיבת השידוכים מעניקה אם החתן לכלה טבעת משובצת ומעוטרת. יש הנוהגים על פי ה[[קבלה]] לתת טבעת קידושין עשויה [[כסף (יסוד)|כסף]] שצורתה עגולה מבפנים ורבועה בהיקפה החיצוני. השימוש בכסף נעשה משום שהוא מסמל את [[עשר ספירות|ספירת]] ה[[ספירה (קבלה)#חסד|חסד]].

 

 

במהלך החופה, כאשר מבצעים את הקידושים, נהוג לענוד את הטבעת על ה[[אצבע מורה|אצבע המורה]] ולאחר מכן להעביר אותה ל[[קמיצה (אצבע)|קמיצה]] ביד שמאל.