אלישע אפרת – הבדלי גרסאות

עם המשך הפיתוח המתודולוגי של הגאוגרפיה היישומית-תכנונית כאחד היעדים החשובים שהוביל בדיסציפלינה הגאוגרפית בעידן המודרני, התווה אפרת באמצע שנות השבעים קווי מתאר לתכנון והפיתוח של מדינת ישראל בספרו על "ישראל לקראת שנת 2000" (1978), ובו הקווים העיקריים לפיתוח המדינה בנושאים הגאוגרפיים העיקריים כתפרוסת אוכלוסין, מערך הערים והיישובים, רשתות תחבורה, שטחים פתוחים ועוד. בשנת 1997 פרסם מחקר ממצה על הגאוגרפיה של האדם ועל יחסי הגומלין בינו לבין הנוף והשפעתו הדומיננטית על הגאוגרפיה היישובית והתרבותית על פני כדור הארץ. כמו כן גיבש את תורתו הגאוגרפית-יישומית-תכנונית בספר: "תכנון לאומי ופיתוח בישראל בשנות האלפיים" (2003), שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב. בספר זה עסק באורח ביקורתי, לצד מסקנות לעתיםלעיתים יוצאות דופן, במכלול נושאי תשתית אקטואליים - הפרטת קרקעות חקלאיות, משבר המים, ערים חדשות, יישובים חדשים בגליל ובנגב, קיבוע ה[[בדווים]], הבנייה בירושלים, [[כביש חוצה ישראל]], [[אי מלאכותי|איים מלאכותיים]] לאורך חופי הים ועוד, וכן בתוצאות מעקב רב-שנים אחר התכנון בישראל מאז הקמת המדינה ודך ניהולו במוסדות ה[[ממשלה]].