אלסנדרו סקרלטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 10:
 
==המוזיקה של סקרלטי==
המוזיקה של סקרלטי מהווה קישור חשוב בין הסגנונות הווקאליים של ראשית ה[[בארוק]] האיטלקי ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], שמקורם בפירנצה, ונציה ורומא, לבין האסכולה הקלאסית של [[המאה ה-18]], שהגיעה לשיאה ביצירותיו של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]]. האופרות המוקדמות שלו (Gli Equivoci nel sembiante ,1679,L’Honestà negli amori משנת 1680, הכוללת את ה[[אריה (מוזיקה)|אריה]] המפורסמת Già il sole dal Gange ועוד, עד סביבות 1685) משמרות את המקצבים הישנים ב[[רצ'יטטיב]]ים שלהן ומגוון ניכר של צורות מובנות היטב באריות הקטנות והמלבבות שלהן, לעתיםלעיתים בליווי [[רביעיית מיתרים]] מלוטש ומוקפד, ולעתיםולעיתים בליווי [[צ'מבלו]] בלבד. עד 1686 ביסס סקרלטי היטב את צורת ה[[אוברטורה|אוברטורה האיטלקית]] (מהדורה שנייה של Dal male il bene) ונמנע מן הבס היסודי ומן הצורה השניונית של האר (air) בשני בתים לטובת הצורה השלישונית, או צורת הדה קאפו. האופרות המוצלחות ביותר שלו מתקופה זו הן "לה רוזאורה", (1690, בהדפסת Gesellschaft für Musikforschung) ו"פירו ודמטריו" (1694), הכוללת את האריות Rugiadose, odorose" ו-"Ben ti sta, traditor".
 
החל משנת 1697 לערך (La Caduta del decemviri) אריות האופרה של סקרלטי התאימו עצמן יותר למקצבים המקובלים, וה[[תזמורת|תזמור]] שלו נעשה מהיר ועשוי בתפרים גסים, אך לא נטול ברק ("ארקלס", 1700), תוך שימוש תדיר ב[[אבוב]]ים וב[[חצוצרה|חצוצרות]] ו[[אוניסונו]] ב[[כינור]]ות. זאת כנראה בהשפעת סגנונו של [[ג'ובאני בונונצ'יני]] ומהטעם הרווח בחצר המשנה למלכות. האופרות שחוברו עבור פרדיננדו דה מדיצ'י אבדו. אלמלא כן, אפשר שהיו מאירות באור חיובי יותר את סגנונו, שכן התכתבותו עם הנסיך מלמדת שחוברו מתוך השראה כנה ביותר.