הבדלים בין גרסאות בדף "המסע למערב"

נוספו 6 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
בוט החלפות: לעיתים
(←‏רקע היסטורי: תיקון תחביר)
מ (בוט החלפות: לעיתים)
'''המסע למערב''' (ב[[כתב סיני|סינית]]: 西遊記 – שִׂי יוֹאוּ גִ'י) הוא אחד מ[[ארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים]]. הספר הודפס במקור בעילום שם בשנות ה-90 של [[המאה ה-16]] בתקופת [[שושלת מינג]], ולמרות ששום הוכחה לזהותו של המחבר לא שרדה עד ימינו נוהגים מתחילת [[המאה ה-20]] לייחסו למלומד [[וו צ'אנג אן]].
 
הסיפור קרוי לעתיםלעיתים קרובות גם '''סיפורו של קוף''' או '''קוף''' בעקבות השמות השונים שניתנו לאחד התרגומים הפופולריים של הסיפור, התרגום המקוצר ל[[אנגלית]] של המתרגם ה[[אנגליה|אנגלי]] [[ארתור ווילי]].
 
הרומן הוא תיאור בדיוני של האגדות סביב ה[[עלייה לרגל]] של הנזיר ה[[בודהיזם|בודהיסטי]] '''טאנג''' '''סאן''' '''דז׳אנג''' [唐三藏] ל[[הודו]] במהלך [[שושלת טאנג]] במטרה להשיג את כתבי הקודש המכונים '''סוטרה'''. על פי הוראותיו של ה[[גאוטמה בודהה|בודהה]] נתנה ה[[בודהיסטווה|בודהיסט ווה]] [[גואן יין]] משימה זו לנזיר ולשלושת מגיניו בדמות תלמידיו והם '''קוף''' (סוּן ווּקוֹנג), '''חזרזיר''' (ג'וּ בָּאגְיֵה) ו'''בן-החול''' (שָׁה ווּגִ'ינְג). – יחד עם נסיך הדרקון בתפקיד סוסו של סאן דז׳אנג. ארבע דמויות אלו הסכימו לעזור לסאן דְזָאנְג כאמצעי לכפר על עוונותיהם.
התפאורה של חלק זה היא לכאורה האזורים המיושבים בדלילות לאורך [[דרך המשי]] בין סין להודו, כולל [[שינג'יאנג]], [[טורקסטן]], ו[[אפגניסטן]]. בפועל הגאוגרפיה המתוארת בספר היא לחלוטין דמיונית; מהרגע שסאֵן דְזָאנְג נפרד מ[[שיאן|צ'אנג-אן]], בירת [[שושלת טאנג]] וחוצה את הגבול (אי שם במחוז [[גאנסו]]), הוא מגיע לשממה של נקיקים עמוקים והרים נישאים, שכולם מאוכלסים על ידי שדים אוכלי בשר־אדם המתייחסים אליו כאל ארוחה פוטנציאלית, כשפה ושם בין אזורי הבר יש מנזר חבוי או עיר־מדינה הנשלטת על ידי מלך.
 
האפיזודות בחלק זה בנויות במידה רבה על פי נוסחה קבועה. האפיזודות כוללות 4-1 פרקים, ובהן בדרך כלל נשבה סאֵן דְזָאנְג וחייו בסכנה, באותו הזמן תלמידיו מנסים למצוא תחבולה (לעתיםלעיתים קרובות אלימה) לשחרר אותו. למרות שחלק מהמצבים הקשים אליהם נקלע סאֵן דְזָאנְג נובע מסיבות פוליטיות וקשור לבני אדם, בדרך כלל רוב המצבים כוללים מפגשים עם שדים ומפלצות אוכלות אדם – שמתברר בדיעבד כי רבים מהם הם התגשמות ארצית של ישויות שמימיות.
 
פרקים 22-13 אינם נוהגים על פי מבנה זה בדיוק שכן תפקידם להכניס לסיפור את תלמידיו של סאֵן דְזָאנְג שהבודהיסטווה גואן יין משכנעת או מדרבנת אותם לפגוש את סאֵן דְזָאנְג ולשרת אותו בדרכו במטרה לכפר על חטאיהם מן העבר.
[[קובץ:Sun Wukong at Beijing opera - Journey to the West.jpg|שמאל|ממוזער|200px|דמותו של קוף בהצגה המסע למערב באופרה של בייג'ינג]]
 
*הראשון הוא סוּן ווּ–קוֹנג (孫悟空) או '''קוף''', לשעבר "החכם הגדול בן מעלתם של השמים", שנלכד על ידי בודהה משום שמרד כנגד השמים. הוא מופיע כבר בפרק 13. האינטליגנטי והאלים ביותר מבין תלמידיו של סאֵן דְזָאנְג הנוזף בו לעתיםלעיתים תכופות בשל אלימותו. בסופו של דבר ניתן לשלוט בו בעזרת כיסוי ראש קסום מזהב שהבודהיסטווה הניחה על ראשו הגורם לו כאב ראש עז כשסאֵן דְזָאנְג מלמל מילות קסם מסוימות.
*השני, המופיע בפרק 19 הוא ג'וּ בָּאגְ'יֵה (豬八戒) מילולית, "חזיר שמונה עיקרי האמונה" מתורגם בדרך כלל כ"חזיר" או "'''חזרזיר'''". בעברו הוא היה המרשל טְייֵן פֶּנְג (天蓬元帥), מפקד הכוחות הימיים השמימיים, שהוגלה למלכות בני התמותה משום שחיזר אחר נסיכת הירח, צָ'אנְגי. חזרזיר מתאפיין בתיאבון בלתי נלאה לאוכל ומין, והוא מחפש תמיד דרכים להתחמק מחובותיו, אבל קוף דואג תמיד להחזירו למוטב.
*השלישי, המופיע בפרק 22 הוא [[מפלצות וחיות אגדיות|מפלצת]]-הנהר שָׁה ווּגִ'ינְג (沙悟淨) שמו מתורגם כנזיר החול או "'''בן-החול'''". בחייו הקודמים היה מפקד בצבא השמים שתפקידו לשרת את הקיסר כל פעם שנסע במרכבתו הרתומה לעופות החול. הוא הוגלה למלכות בני התמותה משום שהפיל (ושבר) גביע בדולח של המלכה האם השמימית. בן-החול הוא טיפוס שקט ובדרך כלל מהימן, ניגוד לדמויות הקומיות של קוף וחזרזיר.