קנצונה – הבדלי גרסאות

'''קנצונה''' (ב[[איטלקית]]: '''Canzone'''; ברבים קנצוני), היא יצירה [[מוזיקה|מוזיקלית]], שיר או [[בלדה]] שמקורם איטלקי או [[פרובנס]]לי. המונח משמש גם להגדרת סוג של שירה הדומה ל[[מדריגל]]. לעתיםלעיתים מכנים יצירה פשוטה ושירית באופייה קנצונה, בייחוד אם מחברה איננו איטלקי. דוגמה טובה לכך היא ה[[אריה (מוזיקה)|אריה]] "Voi che sapete" מתוך [[נישואי פיגארו]] של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]].

במוזיקה ובשירה, קנצונה היא יצירה מוזיקלית [[פוליפוניה|רב-קולית]] מ[[המאה ה-16]], המבוססת על שירים קצרים שמקורם ב[[פרובנס]], [[צרפת]] שהיו פופולרים באיטליה ב[[ימי הביניים]]. השירים עסקו באהבה, בטבע וביופי נשי. הם הורכבו מבתים שווים באורכם, ונחתמו בהקדשה או בבית קצר יותר. מספר השורות לבית היה בדרך כלל 14, כמו ב[[סונטה]]. למעשה, הועלו השערות שהסונטה נבעה מהקנצונה. הכותבים המפורסמים ביותר של קנצונות היו המשוררים מ[[המאה ה-14]]: גווידו קוולקנטי, [[דנטה אליגיירי]] ו[[פרנצ'סקו פטרארקה]]. הצורה המוזיקלית שלהם הייתה עיבוד קולי למלות השירים; המונח canzone הוא גם בר-חליפין עם canzona, צורה אינסטרומנטלית חשובה משלהי [[המאה ה-16]] וראשית [[המאה ה-17]]; יצירות כאלה כונו לעתיםלעיתים קרובות "קאנצוני דה סונאר" וחשיבותן נעוצה בהיותן מבשרות ה[[סונאטה]]. הטרמינולוגיה הייתה חופשית למדי בסוף [[תקופת הרנסאנס]] וראשית [[תקופת הבארוק]] ומה ש[[מלחין]] אחד כינה "קנצוני דה סונאר" עשוי היה להיקרא "קנצונה" או אפילו [[פנטזיה]], אצל מלחין אחר. ביצירותיהם של מלחינים מסוימים, כמו למשל [[פאולו קוואליאטי]], נראה שלמונחים לא הייתה שום משמעות צורנית מכל וכל. בתחילה התבססו הלחנים על שירים פוליפוניים צרפתים-פלמים ("[[שנסון|שנסונים]]"), ומאוחר יותר הולחנו לחנים מקוריים. הקנצונות הכליות, כגון הקנצונה לכלי נשיפה ממתכת של [[ג'ובאני גבריאלי]], השפיעו על צורת ה[[פוגה]] ומהן התפתחה [[צורת הסונאטה]].