מחוש – הבדלי גרסאות

'''מָחוֹשׁ''' או '''אנטנה''' (ברבים: '''מְחושִׁים''') הם זוג [[איבר]]י-[[חוש|חישה]] המחוברים לראשם של [[פרוקי-רגליים]] למעט [[בעלי כליצרות]] ו[[קדמזנבאים|קדַמזְנבאים]] (Protura). חריג נוסף הם ה[[סרטנאים]], אשר אצלם כל זוג חיישנים מחולק לשני ענפים. בדרך כלל יוצאים המחושים מה[[ראש]] ונמתחים קדימה. המחושים מהווים איברים [[חוש]]יים, אולם סוג החוש והאופן שבו הקליטה עובדת אינו זהה אצל כל הקבוצות, ולעתיםולעיתים אף אינו ברור כלל. חושים אפשריים הם בדרך כלל [[חוש המישוש]], [[טמפרטורה]], רטט ([[צליל]]ים), ובעיקר [[חוש הריח]] או [[חוש הטעם|הטעם]].

מחושים משמשים את החרקים בעיקר כחיישני [[חוש הריח|ריח]], ובהתאם מצוידים במגוון רחב של [[שערת חישה|שערות חישה]] (sensilla). על פי רוב איברי החישה של הזכרים מפותחים יותר לצורך איתור הנקבות, ולפיכך לעתיםלעיתים ניתן להבדיל בין ה[[זוויג]]ים על ידי צורת המחושים. למחושים תפקידים רבים אחרים, לא כולם ידועים. אצל חלק מהחרקים הם משמשים כחיישני טמפרטורה או לחות, אמצעי מישוש, מרכז שיווי משקל או בקרה מוטורית בזמן תעופה.

מחוש החרקים מחולק לרוב לשלושה חלקים: הפרק הראשון נקרא בסיס או גזע (scape), השני גבעול (pedicel) והשלישי שוטון (flagellum), שעשוי לרוב מפרקים רבים המכונים פרקי השוטון (flagellomere). פרק הבסיס מחובר למצח החרק ולשרירים בתוך הראש, בעזרתם החרק שולט בזווית המחוש. פרק הגבעול מכיל לעתיםלעיתים את [[איבר ג'ונסון]] {{אנ|Johnston's organ}}, העשוי ממספר תאי חישה לזיהוי תנועת אוויר. פרקי השוטון אינם מכילים שרירים ולכן החרק אינו יכול להזיזם באופן עצמוני, אלא בעזרת פרקי הבסיס והגבעול, עם זאת הם מכילים איברי חישה המושפעים מתזוזת פרק השוטון למשל בזמן תעופה.