רגיונליזם ביקורתי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: אידיאל |
||
שורה 5:
Towards a Critical Regionalism: Six points of an architecture of resistance". עיקר הרעיון של הרגיונליזם הביקורתי הוא התייחסות מקומית בתכנון האדריכלי, בשונה מ[[הסגנון הבינלאומי]] של שנות ה-20 וה-30 שדגל באוניברסליות. כמו כן, הגישה מתייחסת לרעיונות המודרניזם ומאמצת כמה מעקרונותיו תוך ביקורתיות ושילובה עם האדריכלות המקומית, המסורתית או ה[[בנייה ורנקולרית|וורנקולרית]].
הרגיונליזם הביקורתי צמח מתוך כשלונה של האדריכלות המודרנית להתאים עצמה לקונטקסט המקומי והתרבותי ומנסה באופן כמעט פרדוקסלי לממש את העקרונות הפונקציונאליסטים כמו גם ההיבטים האסתטים של המודרניזם. כמו כן, מאמרו של פראמפטון מנסה לעמת עם המודרניזם בתקופה של אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], שבה הפך לאדריכלות של יזמות עסקית עם מה שקדם לו ב[[היסטוריה של אדריכלות המערב]]. בניגוד ל[[אדריכלות פוסט מודרנית|אדריכלות הפוסט מודרנית]], שהייתה ל[[סגנונות באדריכלות|סגנון]] של ממש המבטא בין השאר את הרוח ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] של [[ארצות הברית]] ובמידה רבה גם את [[התרבות הפופולרית]] של מחציתה השנייה של המאה העשרים, מנסה הרגיונליזם ליישם את
על אף ששום אדריכל אינו מגדיר עצמו, ודאי לא באופן רשמי, כ"רגיונליסט ביקורתי", ניתן לייחס את הגישה למספר אדריכלים ידועים בהם: [[אלבר אלטו]], [[ירן אוטזון]], [[מריו בוטה]], [[צ'ארלס קוראה]], [[אלוורו סיזה]], [[רפאל מונאו]], [[ג'פרי באווה]], [[טדאו אנדו]] ו[[קן יינג]].
| |||