ראובן פיין – הבדלי גרסאות

לאחר שפיין קיבל תואר דוקטורט מ[[אוניברסיטת דרום קליפורניה]], נטש את השחמט המקצועני על מנת להתרכז במקצועו החדש. פיין המשיך לשחק שחמט כל חייו, כולל מספר משחקים ידידותיים בשנת 1963 עם [[בובי פישר]], אחד מהם נכלל בספרו הידוע של פישר "My Sixty Memorable Games". בשנת 1956 כתב מאמר בנושא "תצפיות פסיכואנליטיות על שחמט ועל אמני שחמט" עבור בטאון פסיכולוגי. מאוחר יותר הרחיב פיין את המאמר לספר בשם "הפסיכולוגיה של שחקן השחמט" בו הוא מספק תובנות מתוך התאוריה של [[זיגמונד פרויד|פרויד]]. פיין לא היה הראשון שבחן את הנפש והתייחסותה לשחמט, [[אלפרד בינה]], ממציא מבחן [[IQ]] חקר את התפקוד השכלי של שחקני שחמט חזקים, ומצא שלעתיםשלעיתים קרובות יש להם כישורים שכליים מוגברים, למשל - זיכרון טוב מאוד. פיין המשיך ופרסם ספר על ההיסטוריה של הפסיכואנליזה (1979) ומספר ספרים אחרים בנושאי פסיכולוגיה. כמו הרבה פסיכואנליסטים של זמנו, האמין פיין שניתן לרפא [[הומוסקסואליות]] ודעותיו בנושא מצוטטות במאבקים משפטיים ביחס להומוסקסואליות, כולל בקרב המשפטי לגבי [[נישואים חד-מיניים]] שהתקיים בהוואי. פיין היה פרופסור אורח באוניברסיטה של אמסטרדם ופירנצה.