צ'ה גווארה – הבדלי גרסאות

בשנים הבאות הפך גווארה לשגריר נודד מטעם קובה וביקר יחד עם אשתו, אלידה, ב[[מצרים]] (באותה הזדמנות ביקר גם ב[[רצועת עזה]]), ב[[יפן]], ב[[פקיסטן]], ב[[יוגוסלביה]], ב[[הודו]] וב[[אינדונזיה]]. ב-[[1960]] חזר לקובה וכיהן כשר התעשייה בממשלתו של קסטרו. במהלך כהונתו חתם על הסכם לייצוא קני סוכר ל[[ברית המועצות]] (עד אז הקונה העיקרית של קני הסוכר הייתה [[ארצות הברית]]). כמו כן, כיהן כנשיא [[הבנק הלאומי של קובה]].

 

 

בתחילת המהפכה ראה גווארה בברית המועצות מודל לחיקוי שיש לשאוף אליו. עם הזמן, ולאחר שהתחוללה המהפכה בקובה, התחיל לראות פגמים במודל הקומוניסטי של ברית המועצות. התעוררו אצלו ספקות באשר לשיתוף הפעולה עם ברית המועצות, ספקות שהגיעו לשיאם בנאום שנשא ב[[אלג'יריה]] בו גינה את ברית המועצות על כך שאינה עושה מאמצים להפיץ את המהפכה מחוץ לגבולותיה. גווארה אמר כי מדינה שאינה מסייעת למדינות בעולם השלישי לחולל בתוכן מהפכה היא אינה מדינה קומוניסטית אמיתית, ואולי אף יותר גרועה ממדינות קפיטליסטיות. גווארה גרס כי יש להוביל את המהפכה - תחילה בקובה, אחר כך בדרום אפריקה ודרום אמריקה ומשם לצאת אל העולם. הוא התקרב אז בכך לעמדות של המפלגה הקומוניסטית ה[[הרפובליקה העממית של סין|סינית]] בביקורתה על מדיניות ברית המועצות. כפועל יוצא של הגינוי, ביקש ממנו פידל קסטרו, שהיה תלוי בחסדי הסובייטים, לצאת את קובה.