רחובות שתי וערב – הבדלי גרסאות

ככל ש[[יפן]] וחצי האי [[קוריאה]] התארגנו תחת שלטון מרכזי, במאה השביעית לספירה, חברות אלה אימצו במקומות רבים את עקרונות התכנון העירוני הסיני במתווה שתי וערב. בקוריאה, העיר [[קיינז'ו]], בדרומו של חצי האי, והעיר סאנגיאנג, אימצו את שיטת תכנון [[עיר בירה]] הסיני של [[שושלת טאנג]]. אף בירותיה העתיקות של יפן, פוג'יווארה-קיו (694-710 לספירה), [[נארה]] (אז הֵייג'וֹ-קיוֹ, 710-784 לספירה), [[קיוטו]] (794-1868), אימצו את שיטת תכנון עיר הבירה של שושלת טאנג. משיקולי הגנת העיר מפני פולשים, מתכנני העיר טוקיו לא אימצו מתווה שתי וערב לרחובותיה של העיר ותחת זאת העדיפו סידור רחובות לא שיטתי סביב [[טירת אדו]]. בתקופה מאוחרת יותר נבנו חלקים מן העיר עם רחובות שתי וערב. העיר [[שיאן]] ב[[סין (אזור)|סין]] הוקמה בצורת [[מרובע]] עם רחובות צפופים של שתי וערב.