פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: לעיתים
השניים היו צריכים להתגבר על האמונה המוצקה של הסינים בעליונותם התרבותית והמדעית על כל העמים הזרים שנחשבו על ידי הסינים כברבריים. הם עשו זאת באמצעות פנייה לרגש הסקרנות של הסינים כשהם מראים למבקרים המלומדים בביתם חפצים שהביאו מאירופה. החפצים כללו שעונים בגדלים שונים, מכשירים מוזיקליים, מתמטיים ואסטרונומיים, [[מנסרה (אופטיקה)|מנסרות]] שהראו את צבעי ה[[קשת בענן|קשת]], ציורי [[צבע שמן|שמן]], ספרים שהראו באמצעות שרטוטים עבודות [[אדריכלות|ארכיטקטוניות]] מאירופה וציורים ומפות של ערי המערב. מבלי לומר זאת בצורה מפורשת הם הראו לסינים המשכילים כי אולי בכל זאת יש מה ללמוד מזרים אלו. השמועה על השניים התפשטה ורבים באו לבקרם ולהתעניין במקומות מהם באו ולשמוע על המלומדים בארצם.
 
אחד החפצים שמשך במיוחד את תשומת לבם של הסינים הייתה [[מפה|מפת העולם]]. לסינים הייתה כבר מפת עולם ששורטטה כפי שהסינים ראו את העולם, כך שסין תופסת את רוב המפה ושאר העולם "הברברי" תופס חלק מזערי. המלומדים הסיניים מחו בתחילה על החלק הקטן שהוקצה לסין במפת העולם, אבל לאחר שיחות עם ריצ'י בהן הסביר כיצד נבנתה וכיצד הקפידו הקרטוגרפים שבמערב לשרטט כל מדינה בגודלה היחסי ובמקומה המדויק, הודו חלקם שייתכן שמפת העולם שלו מדויקת יותר. אז נתבקש ריצ'י להכין את מפת העולם מחדש, כששמות המקומות ותיאורם בסינית. ריצ'י השלים את "המפה הגדולה של עשרת אלפים המדינות" ב-[[1584]], ובה הקפיד לשרטט את מקומה המרכזי של סין. מושל ג'אוצ'ינג, שאהב את התוצאה הסופית, הדפיס אותה בכמה עותקים וחילק אותם כמתנה למכריו. ריצ'י שכלל את המפה בהמשך דרכו בסין והוציא כמה מהדורות, כשהוא נעזר ב[[גאוגרף|גאוגרפים]] סיניים. יצירת המפה השתלבה עם מטרתו הנסתרת של ריצ'י - לשכנע את הסינים לשמוע על הדת הנוצרית. היה ברור לו, כי כל עוד הסינים מאמינים בעליונותם המדעית והתרבותית המוחלטת על פני שאר העולם, הם לא יהיו פתוחים לקבל מרות של דת שמקורה מחוץ לסין. החל מהרגע שסינים משכילים שבאו איתם במגע החלו להסכין לעובדה שיש לריצ'י ורוג'רי ידע חדש, החלו השניים לדבר גם על מנהגי הנצרות בארצות מוצאם כשהם משווים את ה[[תאולוגיה]] הנוצרית להגיון טבעי ולתורה של המלומדים הסינים הקדומים. השוואת האמונה באל עליון וחוקי המוסר הנוצריים למנהגים ולמסורות העתיקים של המקומיים, ולעתיםולעיתים השילוב ביניהם, הייתה שיטה שהישועים דגלו בה, והיא התבררה בסופו של דבר כדרך המוצלחת ביותר מבחינתם. אף שרוג'רי וריצ'י הסכימו ביניהם כי על מנת לשכנע את הסינים בצדקת הנצרות יש להראות כיצד האמונות הסיניות המסורתיות מתמזגות עם התאולוגיה הנוצרית, התפתחו ביניהם חילוקי דעות לגבי הדרך הנכונה. ריצ'י, שהעדיף את חברת המשכילים הסינים, דגל בשילוב עם ה[[קונפוציאניזם]], בעוד שרוג'רי, שהתערה בחברתם של פשוטי העם, דגל במסורות הנפוצות יותר של [[בודהיזם]] ו[[טאואיזם]].
 
ב-1584 השלים רוג'רי כתיבת [[קטכיזם]] (מדריך להלכות ולתפילות של הדת הנוצרית) בסינית, שאותו נהגו רוג'רי וריצ'י לחלק לידידיהם כמתנה. רוג'רי וריצ'י החליטו שהכינוי הנכון ביותר בסינית למושג ה[[אלוהים]] בנצרות הוא "טְייֵנְג'וּ" (tianzhu - שליט השמים), לאחר ששמעו את אחד מתלמידיהם מתייחס כך לציור של [[ישו]]. מטרתם הסופית הייתה להגיע אל [[קיסר סין]]. על פי הניסיון באירופה, הדרך המהירה ביותר לנצר אומה הייתה לשכנע את העומד בראשה להתנצר.
ב-1598 צצה ההזדמנות הראשונה לנסות להגיע לחצר קיסר סין [[ואן-לי]]. השר האחראי על הטקסים בנאנג'ינג, וָאנְג הונְגחְווֵי, רצה לנצל את הידע המוכח של ריצ'י באסטרונומיה ובמתמטיקה על מנת לשכנע את הקיסר לעדכן את [[לוח השנה הסיני]]. על פי לוח זה התנהלו הטקסים הדתיים, ונקבעו הימים המבורכים שבהם זכו פעולות שונות למזל. ואנג הציע ללוות את ריצ'י ואת האב הישועי האיטלקי שהיה איתו, לאזרו קאטנו (Lazzaro Cattaneo), לבייג'ינג. ריצ'י קיבל את ההצעה בשמחה, וארז למסע את המכשירים המדעיים והמוזיקליים שאסף, שכללו שעונים מורכבים, [[קלאוויקורד]], [[מנסרה (אופטיקה)|מנסרות]], פסלי [[מדונה]] ו[[קרוסיפיקס]]ים על מנת לתיתם כשי לקיסר.
 
בדיעבד התברר כי נבחר מועד גרוע לנסות להגיע אל הקיסר בבייג'ינג. בשנת 1598 התנהלו הקרבות האחרונים במלחמה בת שבע השנים בין סין ו[[קוריאה]] מצד אחד ו[[יפן]] תחת שלטונו של [[טויוטומי הידיושי]] מצד שני. מטרתו הסופית של שליט יפן, שכוחותיו פלשו ל[[חצי האי הקוריאני]] לראשונה ב-1592, הייתה לכבוש את סין, אלא שהקוריאנים גילו התנגדות עיקשת למעבר צבאו דרך מדינתם, ובסיוע צבא סין אילצו בסופו של דבר את היפנים לסגת מקוריאה. בתקופה זו היו הסינים חשדנים לגבי מטרותיהם של זרים בארצם, ולכן הורשו ריצ'י ובני לווייתו הישועים רק לעתיםלעיתים רחוקות לצאת מספינתם בזמן שעגנה, וגם אז רק באפריון מכוסה על מנת להבטיח שלא יוכלו לאסוף מודיעין.
 
בנאנג'ינג קיבל המושל, גָ'או קֶאחְווָאי, את ריצ'י ובני לווייתו בסבר פנים יפות, ארח אותם ומימן את המשך מסעם, אם כי הזהיר אותם מהקשיים בהם יתקלו בבואם לבירה. הקבוצה הפליגה במעלה [[התעלה הגדולה של סין]] והגיעה ב-[[7 בספטמבר]] [[1598]] ל[[טונגג'ואו|טונְגג'וֹאוּ]], הנמל של בייג'ינג שבקצה הצפוני של התעלה, ובאותו היום הגיעה לבייג'ינג. ריצ'י ניצל את המסע על מנת להשלים מידע גאוגרפי על סין. כך, למשל, גילה שבייג'ינג מצויה ב[[קו רוחב|קו הרוחב]] 40, דרומית הרבה יותר מחישובים של קרטוגרפים בני זמנו ששיערו כי היא מצויה בקו הרוחב 50.