רב ראשי – הבדלי גרסאות

תפקיד הרב ב[[יהדות התפוצות]] התפתח במהלך הדורות ממעמד של [[מורה]], למומחה לפסיקה היהודית, ועד לדיין ומנהיג קהילתי. היעדרה של סמכות מרכזית יצרה מצב בו כל רב נהייה אוטונומי בקהילתו. בקהילות היהודיות שפט הרב בסיועם של שני [[פרנס]]ים או [[דיין (משפט עברי)|דיינים]] ולא הייתה אפשרות לערער על פסיקות בית הדין, אלא לסמכות החילונית של השלטונות המקומיים. עם התפתחות המדינה המודרנית, השלטונות השונים ניסו להסדיר גם את חיי ה[[מיעוט]] הדתי היהודי וליצור מנגנון מרכזי, דוגמת ה[[קונסיסטוריה]], שיקל עליהם את הדיאלוג איתם. עם יצירת ארגונים המאחדים את כל הקהילות היהודיות ברחבי המדינה, נוצר גם הצורך בפסיקה הלכתית אחידה, שתינתן על ידי "רב ראשי". הרב הראשי נזקק להסכמת השלטונות למינויו, ולעתיםולעיתים אף נכפה על הקהילה היהודית, כשהשלטון מעדיף רב פלוני על פני האחרים, מתוך שיקולים זרים לחלוטין ליהדות.