השיחה – הבדלי גרסאות

הסרט נפתח במבט מלמעלה אל כיכר "[[יוניון סקוור (סן פרנסיסקו)|יוניון סקוור]]" ב[[סן פרנסיסקו]]. המצלמה הולכת ומתמקדת בכיכר. הכיכר הומה אדם. שחקני רחוב ונגני רחוב מופיעים בפני המון העוברים והשבים. בכיכר צועדים הלוך ושוב גבר ואישה בשנות ה-20 לחייהם ([[פרדריק פורסט]] ו[[סינדי ויליאמס]]). הם משוחחים, אך לא ברור נושא שיחתם. רק קטעים משיחתם נשמעים, וקטעים אחרים נבלעים ברעש ההמון. בין העוברים והשבים בכיכר מצוי גבר בשנות הארבעים לחייו. הגבר הוא אדם ממוצע, מקריח מעט ומשופם, בעל הופעה אפרורית, הלובש [[מעיל גשם]] שקוף, ואינו בולט בקהל או מעורר חשד. כאשר הגבר נכנס למכונית מסחרית בעלת חלונות אטומים החונה בסמוך, מסתבר כי הוא הארי קול ([[ג'ין הקמן]]), אדם שעיסוקו [[האזנת סתר]]. קול פוגש במכונית את סטאן ([[ג'ון קאזאלה]]), אחד מעובדיו. מסתבר כי צוות שלם שמפעיל קול עוסק בהקלטת השיחה של הגבר והאישה, ממספר נקודות בכיכר, שבהן מותקנים מכשירי האזנה מרחוק, וכן מאנשים ההולכים בסמוך לזוג, ומשתדלים להקליט את שיחתם. הזוג מודע לכך שייתכן כי השיחה מוקלטת, ולשם כך הם מסתובבים הלוך ושוב בכיכר בתקווה שרעש ההמון יבליע את שיחתם. בשלב מסוים האישה מבחינה באחד מעובדיו של קול, פול ([[מייקל היגינס (שחקן)|מייקל היגינס]]), חושדת בו כי הוא עוקב אחרי הזוג, מסיימת את השיחה ועוזבת את המקום.

 

 

במשרדם מנסים הארי וסטאן ליצור מקטעי ההקלטה שיחה בעלת תוכן. הארי מדגיש בפני סטאן כי אין להם כל עניין בתוכן השיחות ואין להם כל אחריות לגורלם של האנשים שלהם הם מאזינים. שיחת הזוג הולכת ומתבהרת. הם מדברים על נושאים שונים, כגון המתנות שיקנו להם ולאחרים ב[[חג המולד]], וחמלתה של האישה על זקן [[חסר בית]] השוכב על ספסל. לאחר מכן הולך הארי אל [[כנסייה]] [[נצרות קתולית|קתולית]] ו[[וידוי (נצרות)|מתוודה]]. מסתבר כי הארי הוא קתולי אדוק, הנושא עמו רגשות אשם בשל כך שבעבר הביא לפגיעה באנשים בעבודתו.

"השיחה" היה סרט חשוב בעבודתו של מרץ', שבו גילה את "אפקט המצמוץ". מרץ' טוען כי כאשר ערך את הסרט, שם לב שדמותו של הקמן בחומר הגלם המצולם ממצמצת ממש לפני הנקודה שבה רצה לחתוך את הסרט ולעבור סצנה. בעקבות זאת גילה כי "מצמוצים הם סימני פיסוק, הם הפסיקים והנקודות שעוזרים לנו לחלק את הטקסט של החוויות השונות שלנו למקטעים שניתנים לעיכול. כשהבנתי זאת, הבנתי גם שהמצמוץ מפריד בין סדרות של מחשבות, וזה עזר לי להבין את המובן מאליו - שכל [[שוט (צילום)|שוט]] בסרט הוא מחשבה. כשהמחשבה הזאת נגמרת, או כשיש אתנחתה, זה הרגע שבו אפשר לעבור למחשבה הבאה. התובנה הזאת עזרה לי לארגן באופן טוב יותר את השוטים בסרט".{{הערה|{{הארץ|נירית אנדרמן|מצמץ מצמץ כוכב קטן|1.1558667|10 בפברואר 2008}}}}

 

 

 

==הצלחה וביקורות==