ירושלים בתקופה המוסלמית המוקדמת – הבדלי גרסאות

לאחר בניין [[כיפת הסלע]] הפך השם "בית המקדש" לאחד מכינוייה הערביים של ירושלים, לעתיםלעיתים בתוספת הברכה "שרפהו אללה", "בניין ההיכל יפארו אללה". בדרום הר הבית הוקם בניין נוסף הידוע כ[[מסגד אל-אקצא]], שם הקשור למסע הלילה של מוחמד. זיהויו היום עם ה"מסגד הקיצון" המתואר בקוראן מקובל על כל זרמי האסלאם.

הכיבוש המוסלמי של ירושלים הותיר את מבני הדת הנוצריים ללא פגע, אך החל מאירוע זה ועד תום התקופה התחולל תהליך של הרס ועזובה שהותיר את העיר ומוסדותיה הנוצריים במצב קשה. כנסיות ומנזרים שנהרסו במהלך [[כיבוש ירושלים בידי הפרסים]] ולא נכללו במפעל השיקום של מתודיוס לא שוקמו. עיקר ההרס והנזק נגרם לאורך התקופה כתוצאה מפעולות עוינות של מוסלמים שכללו מעשי שוד, הרס בידי השלטונות, ולעתיםולעיתים מעשי רצח ופרעות. עזובה של המוסדות הואצה על ידי מסים כבדים שהוטלו על מוסדות הדת. מנזרים ששכנו מחוץ להגנת חומות ירושלים הותקפו על ידי שבטי בדואים שלעתיםשלעיתים אף העזו לחדור אל תוך החומות.

כך ידוע על אירועים בהם הציתו מוסלמים חלקים מכנסיית הקבר בשנת [[937]] ובשנת [[966]] הוצתה שוב הכנסייה על מנת לאפשר ביזת חפצי הקודש. נזקים אלו ונזקי רעידות האדמה הרבות שפקדו את ארץ ישראל הוחרפו על ידי החוק המוסלמי שאסר בנייה, שיפוץ או הקמה מחדש של כנסיות ומנזרים, מתוך שאיפה לא מוסתרת להביא לדיכוי הפולחן הנוצרי הענף בירושלים וסביבותיה. שיקום נזקים מוגבל התאפשר רק בלחץ ולעתיםולעיתים קרובות במתן שלמונים לשלטונות.

כיפת הסלע ([[ערבית]]: '''قبة الصخرة''', תעתיק מדויק: '''קבת אלצח'רה''', הגייה: '''קוּבַת אַ-סַ'חְ'רַה'''; נקראת לעתיםלעיתים "'''כיפת הזהב'''") הנו המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינויים מהותיים, ונחשב למופת [[אדריכלות|אדריכלי]] ו[[אמנות]]י, ולפינת יסוד בתולדות ה[[אמנות אסלאמית|אמנות]] וה[[אדריכלות אסלאמית|אדריכלות]] האסלאמיים. כיפת הסלע עצמה אינה [[מסגד]], ולא נערכות בה [[תפילה|תפילות]] בציבור, המבנה של כיפת הסלע הוא מהמפוארים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. המבנה, מתומן שבמרכזו [[כיפה (מבנה)|כיפה]], בנוי במפלס העליון של הר הבית. בדומה למספר מבני דת מועטים יחסית במזרח התיכון, למבנה אין כיוון מסוים, אלא הוא בנוי בקונצנטריות סביב העצם המקודש במרכזו.

שפע המים שתיאר אל-מֻקַדָּסִי לא האריך ימים: שנות [[בצורת]] שפקדו את הארץ והזנחת ניקיון הבורות והבריכות, יצרו מחסור חמור במים בירושלים. לעתיםלעיתים היו הבורות והבריכות מתייבשים כבר באמצע הקיץ, ותושבי העיר נאלצו לקנות מים במחיר מופקע מתושבי הכפרים הסמוכים. אלה היו שואבים מים ממעיינות מרוחקים ומביאים אותם בנאדות עור אל תושבי העיר הצמאים. מחיר המים יכול היה להאמיר כל כך, עד כי בשנות בצורת קשות מתו עניי ירושלים בצמא, מפני שלא יכלו לממן את המים שלהם נצרכו.

לאורך התקופה המוסלמית, התגוררו היהודים בשכונה בדרום העיר. יהודי ירושלים עסקו - לעתיםלעיתים כמונופול - במספר מקצועות. המלומד הירושלמי '''אבו אלמעאלי אלמשרף בן אלמרג'א בן אבראהים אל- מקדסי''' מציין כי חלפני הכספים, צובעי הבדים, וה[[בורסקאות|בורסקאים]] היו יהודים. בירושלים היו אומנים יהודים שעסקו בטוויה - כך שיהודים עסקו בתחום ה[[טקסטיל]] מייצור עד מכירה. בירושלים היה שוק בשם '''שוק היהודים''' בו עסקו יהודים במסחר וערכו [[יריד]]ים. ענף נוסף שפירנס יהודים היה העתקת [[ספרות תורנית|ספרי קודש]] - [[תנ"ך]] ו[[משנה]].