קול ישראל (ההגנה) – הבדלי גרסאות

שידורי התחנה נפתחו בשריקת השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" מתוך [[התקווה]] על ידי הקריין או הטכנאי.{{הערה|{{יוטיוב|in8rsJchYvc|שם=אהוביה מלכין|סוג=ראיון}}}} תוכני השידור היו מורכבים ממידע ומדעות שהבריטים לא רצו שיגיעו לאוזני הציבור ולא יכול היה להם מקום בתחנת השידור הממלכתית ובעיתונות העברית שעבדה תחת ביקורת הצנזורה. בשידורי קול ישראל דווח על דיונים ב[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי]] שנגעו לשאלת ארץ ישראל, על פעולות ההעפלה, על פעולות [[הצבא הבריטי]] נגד היישוב ושודרו קובצי ידיעות על הנעשה בקרב היישוב הערבי שלוקטו על ידי האגף הערבי ב[[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית|מחלקה המדינית של הסוכנות]]. בנוסף לתוכן חדשותי, שודרו גם קטעי שירה ופרוזה, פרקי [[תנ"ך]], קטעים מ[[ספר המכבים|ספרי המכבים]] וקטעי הגות מכתביהם של [[יוסף טרומפלדור]] ושל [[יוסף חיים ברנר]]. חלק מהקטעים נכתבו גם בסמוך לזמני השידור ואף נכתבו במיוחד להם על ידי אישים כמו [[דוד שמעונוביץ]] ו[[ש. שלום]]. אך בראש ובראשונה שימשה התחנה אמצעי להבאת דעותיהם של ראשי היישוב לאוזני הציבור. לעתיםלעיתים קרובות היו התכנים הללו חתומים בשמות אנונימיים כדי למנוע את זיהויים של כותביהם וכדי לשלול את זיהויים ושיוכם לפעולות התחנה. דברים שכבר פורסמו באמצעי תקשורת חוקיים, צוטטו בשם אומריהם. זמן קצר לאחר פתיחתה של התחנה החלו בה גם שידורים באנגלית שנועדו לאוזניהם של נציגי השלטון ולמאזינים ברחבי העולם. בנוסף שודרה פינה שבועית לנוער.{{הערה|שם=תערוכה}}

שיטת עבודה זו גרמה לבריטים לבלבול ובאותה תקופה הובא לארץ מ[[בריטניה]] מומחה מיוחד, [[קפטן (דרגה)|קפטן]] ליפסטר, שעליו הוטלה המשימה לאתר את התחנה ולחסלה. עד מהרה התגלה דבר הגעתו והוא הפך ליעד למעקב של אנשי [[הש"י]]. בשלב מסוים עלו טכנאי קול ישראל על התדר בו שידר הקפטן את הוראותיו לאנשיו ובהתאם לכך שינו את מיקומם. הגיעו הדברים לידי כך שרכבו של הקפטן נפרץ ונגנבה ממנו מפה שבה סימן את האתרים שעוררו את חשדו כמקומות שמהן שידרה התחנה. סימונים אלה התאימו להפליא למקומות השידור האמיתיים, אך עקב העובדה שהוא חיפש מקומות עם אנטנות גבוהות ולא חשד בכך שהשידור מתבצע מתוך מכשירים שמוטמנים במזוודות, לא עלה בידו לאתר את המשדרים. אנשי קול ישראל העלו רעיון להטמין לו מלכודת על ידי הקמת תחנת ממסר שתשדר מתוך פרדס מבודד ושם ימוקש המשדר, אך ביצוע הרעיון לא אושר על ידי פיקוד ההגנה. כמו בתקופת השידורים הראשונה גם עתה בוצעה תחלופה לכוחות האבטחה והתצפית של הפלמ"ח. לעתיםלעיתים שותפו בכך חברות הפלמ"ח כדי לא לעורר את חשדם של אנשי הבולשת. חברי וחברות פלמ"ח הקיפו את אתרי השידור תוך כדי שהם מעמידים פני זוגות אוהבים.{{הערה|שם=הון}} אחד האתרים שהיו חביבים על צוותי השידור היה בדירה ברחוב סמולנסקין 5 בתל אביב. כבישי העיר לא היו מפותחים אז והגישה למקום לרכבי הבולשת הייתה קשה. אך עד מהרה התברר כי הבריטים עלו על השידורים מאתר זה והוקמה תחנה נוספת ב[[קיבוץ]] [[גבעת השלושה]]. השידור היה מתחיל בתל אביב ובשלב מסוים, כאשר הכריז הקריין את המשפט "הנכם מאזינים לקול ישראל", היה הקריין בגבעת השלושה ממשיך אותו והתחנה בתל אביב מיד הפסיקה את שידוריה ואנשיה היו מסתלקים מהמקום עם ציוד השידור.{{הערה|שם=הון}} כשהתברר שהבריטים גילו זאת ונערכו בקיבוץ חיפושים מדוקדקים כולל חיפוש באמצעות מטוסים, הועבר המשדר ל[[גבעת ברנר]]. התברר כי יתרונותיה של סביבה עירונית עולים לאין ערוך על סביבה כפרית שבה היה קל יותר לבריטים לגלות את מיקום המשדרים, ובשלב זה חזרו לשדר בשיטת השידור שנדד מדירה לדירה בתל אביב. בשלב מסוים התייאשו הבריטים מלאתר את התחנה והחלו בפעולות לשיבוש שידוריה. דבר זה אילץ את אנשי קול ישראל להחליף תדרים תוך כדי השידור.{{הערה|שם=הגנה ב}} אתרים נוספים שמהם בוצעו השידורים היו על גג הבית ברחוב ריינס 29, ודירותיהם של אישי לביא ברחוב פרוג 32 ושל נפתא רז ברחוב וייזל 6 ששימשו אותם לשידור בתקופת העוצר הגדול בקיץ [[1946]].{{הערה|שם=שריג}} השידורים בתקופה זו היו כרוכים במאמצים רבים וקוצרו ל-5 דקות.