דפנה דה מוריאה – הבדלי גרסאות

 

==רומנים, סיפורים קצרים וביוגרפיות==

 

הרומן [[רבקה (ספר)|רבקה]], אשר עובד מספר פעמים למחזה ולסרט קולנוע, נחשב ליצירתה הטובה ביותר. אחת ההשפעות הבולטות על כתיבתה הייתה יצירתה של [[שרלוט ברונטה]] [[ג'יין אייר]]. עניינה במשפחת ברונטה באה אף לידי ביטוי בספרה The Infernal World of Branwell Brontë, ביוגרפיה שכתבה על [[ברנוול ברונטה|אחיהן]] של [[האחיות ברונטה]].

בין יצירותיה האחרות היו "שעיר לעזאזל", ו"הבית על החוף". כמה מיצירותיה עובדו לקולנוע, בהן "פונדק ג'מייקה", "גבעת הרעב", Frenchman's Creek, My Cousin Rachel, סרטו של [[אלפרד היצ'קוק]] [[הציפורים (סרט)|הציפורים]] המבוסס על סיפור קצר, כמו גם הסרט [[המבט (סרט)|המבט]]. על הסרטים שנעשו על יסוד יצירותיה התלוננה דה מוריאה כי היא מחבבת רק את רבקה של היצ'קוק, והמבט של [[ניקולס רוג]]. בתסריט של פונדק ג'מייקה שונה לחלוטין סופו של הסיפור כדי לספק את רצונו של כוכב הסרט, [[צ'ארלס לוטון]]. דה מוריאה אף חשבה שהיה זה משגה ללהק את [[אוליביה דה הבילנד]] לתפקיד ראשי בסרט "דודנית רחל" (My Cousin Rachel). דה מוריאה אף התחרטה על בחירתה ב[[אלק גינס]] לתפקיד המוביל בסרט "שעיר לעזאזל", סרט שנטלה חלק במימונו.

 

 

בשנותיה המאוחרות כתבה דה מוריאה מספר [[ביוגרפיה|ביוגרפיות]], ככל הנראה מתוך רצון להצטייר כסופרת רצינית, דוגמת הסופר וההיסטוריון א.ל. רוז שהתגורר בסמוך לביתה.

דה מוריאה התחתנה עם אלוף סר [[פרדריק בראונינג|פרדריק "בוי" בראונינג]], ולזוג נולדו שלושה ילדים: שתי בנות - טסה (1933) ופלאביה (1937), ובן בשם כריסטיאן (1940). ביוגרפים תיארו את נישואיה כקרירים ואותה עצמה כאישה מרוחקת וצוננת, גם כלפי ילדיה, בעיקר כשהייתה עסוקה בכתיבה. מיד לאחר מות בעלה בשנת [[1965]] עברה דה מוריאה לבית בקורנוול. מקום המשמש רקע לרומן "הבית על החוף".

 

 

לאחר מותה בשנת 1989 התגלה כי דפנה דה מוריאה אהבה נשים ונמשכה אליהן, אף על פי שסלדה מאוד מההגדרה "לסבית". בביוגרפיות שנכתבו עליה ציינו כי הייתה [[ביסקסואליות|ביסקסואלית]] שניהלה בסתר רומנים עם נשים, בין היתר עם השחקנית האנגליה גרטרוד לורנס ועם אלן דבלדיי, אשתו של המוציא לאור נלסון דבלדיי (Doubleday). דה מוריאה כתבה בזכרונותיה כי אביה השתוקק לבן, ובמובנים רבים היא התנהגה כנער.