דיני חיובים – הבדלי גרסאות

נוספו 2 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
בוט החלפות: לעיתים
(קישור)
מ (בוט החלפות: לעיתים)
השימוש במושגים אלו מתפרש על פני כל דיני החיובים, ללא תלות במקור החיוב. כך, למשל, מי שביצע עוולה בנזיקין הופך לחייב ומי שהעוולה בוצעה נגדו הופך לנושה. בחוזים, כאשר אדם מלווה כסף לחברו, המלווה הופך לנושה והלווה הופך לחייב. בדיני עשיית עושר ולא במשפט, המתעשר נעשה חייב והמזכה נעשה נושה.
 
לעתיםלעיתים קרובות, כל אחד מהצדדים הוא גם נושה וגם חייב: כל צד נושה בחברו את חלקו של האחר בחיוב וחייב לו את חיובו-שלו. לדוגמה, עם כריתת חוזה למכירת חפץ, המוכר נושה את התשלום מהרוכש ואילו הרוכש נושה את החפץ עצמו מהמוכר. חיובים יכולים להיות לא-מוניטריים (נעדרי יסוד [[כסף (אמצעי תשלום)|כספי]]), לדוגמה, כאשר הנושה זכאי לדרוש מהחייב שיעשה דבר או שיחדל מעשייתו. קיימות אבחנות רבות נוספות בין חיובים שונים; כך, בין היתר, חיוב יכול להיות מובטח על ידי [[משכון]]. במצב זה, עומדת לנושה זכות קניינית הקשורה וכרוכה עם זכותו האובליגטורית.
 
כדי שיווצר חיוב בעל תוקף משפטי, צריכים להתקיים תנאים ההופכים אותו לכזה. כך, למשל, הסכם שבכבוד{{הערה|[[גבריאלה שלו]] "[http://www.nevo.co.il/books/כתבי%20עת/כתבי%20עת/משפטים/כרך%20לב/mishpatim-32-1-003.pdf הסכמים ג'נטלמניים (שם זמני)]" '''[[משפטים (כתב עת)|משפטים]]''' לב 3 (2002).}} אינו חוזה ולפיכך אינו מקים חיוב. לפי התפיסה המקובלת ב[[המשפט הקונטיננטלי|משפט הקונטיננטלי]], לכל חיוב יש ארבעה יסודות (the elements of obligation):