אבחון וטיפול באמצעות מנדלה – הבדלי גרסאות

במהלך עבודתו כ[[פסיכיאטר]] ב[[בית חולים פסיכיאטרי]] ב[[ציריך]], הבחין יונג, שהמנדלה מופיעה לעתיםלעיתים קרובות בחלומות וביצירות [[אמנות]] של מטופלים שאיתם עבד, וכמו כן אצל מטפלים אחרים. הוא הבחין כי מנדלות הופיעו באופן ספונטני, ותפסו מקום מרכזי במהלך תקופות בהן מטופלים חוו מצבי כאוס, מתח ובלבול. לפיכך המריץ יונג את מטופליו להמשיך וליצור מנדלות, מתוך אמונה שאלו יאיצו את תהליך ההחלמה. בשלב מסוים בתהליך הטיפולי טען, כי יש להוסיף לכך [[מילה (בלשנות)|מלל]]; הוא האמין, שה[[דיבור]] על הציור מקדם את הטיפול, ואף משחרר את המטופל מהתלות במטפל. שחרור מתלות זו, לדעתו של יונג, מאפשר למטופל לטפל בעצמו כשלב בתהליך האינדיבידואציה שלו. לפי יונג, כאשר מטופל מפרש את חלומותיו ומבין את הסמלים שהוא יוצר, הוא מגיע לשלב חדש בתהליך הטיפולי.

דרך רעיון האינדיבידואציה הגדיר יונג את החיים כהשתוקקות לשלמות הפוטנציאלית הראשונית, ובשילוב עם הרעיון של "אחדות הניגודים", הוא טען, כי הדבר מכוון ומתבטא בציור המנדלה. על-פי יונג, השלמות הפוטנציאליות הראשונית מתבטאת ב[[סמל]]ים, שהאנושות השתמשה בהם מאז ומעולם; הם מבטאים אחדותיות, שלמות והשלמה, וניתן לראותם בסמלי הריבוע והמעגל.{{הערה|קרל גוסטב יונג, (1975). ''הפסיכולוגיה של הלא מודע''. דביר. תל אביב}} כמו כן, דמויות ארכיטיפיות, שלעתיםשלעיתים מופיעות באופן ספונטני בחלומות, בציורים ובתוצרי נפש אחרים, מצביעות בין השאר על מאבקו של האדם בין חלקים מנוגדים באישיותו. לטענת יונג, הבאת ניגודים אלה ביחד במנדלה, תרפא את האדם ותהפוך אותו לשלם יותר.

מתוך כך האמין יונג, שהמנדלה באיכותה מסייעת בעיקר למטופלים [[פסיכוזה|פסיכוטיים]], בכך שהיא מספקת מסגרת לתוכן סימבולי מאורגן, ויוצרת הגנה מפיצול של הלא מודע. בנוסף טען, שכל ציור שיש בו אלמנט של מעגל, יסייע במניעת פיצולים שכאלה, ויעזור בחיבור כוחות נפשיים מנוגדים. בהתאם לכך, חלק מהמטפלים משתמשים במנדלות בשכיחות גבוהה במצבים כאוטיים ופסיכוטיים, המאופיינים בדיסאוריינטציה ו[[פאניקה]]. המנדלות מסייעות להסדיר את הבלבול, הן מביאות לסדר, ארגון ומלאוּת, ומטופלים בעצמם לעתיםלעיתים קרובות מציינים את התועלת וההשפעה שלהן.

מעגל כצורה גרפית ככלל, ומעגל שבו ייצוגים משמעותיים לאדם בפרט, טבועים בהתפתחות הטבעית של האדם ומהווים חלק ממהותו. התפתחות זו גם מיוצגת בפעולה ובתנועה החזרתית, שיש ביצירת קווים לינארייםליניאריים ומתעגלים. במהלך מאה שנים האחרונות זכו הייצוגים הגרפיים של [[ילד]]ים לתשומת לב רבה. [[פסיכולוג]]ים, [[אנתרופולוג]]ים, אמנים ומחנכים תהו מה טבעה של ההתפתחות האמנותית, ומהם העקרונות העשויים להסביר בדרך הטובה ביותר את מהלכה. הפרסומים הראשונים של מחקר שיטתי של אמנות הילד החלו להופיע בסוף המאה ה-19. מחקרים אלו התבססו באיסוף הנתונים על התבוננות נרחבת בציורי ילדים. הם הציגו הבנה חדשה של היצירה הגרפית של ילדים, והתייחסו אליה כאל כזו העשויה לשפוך אור על החיים המנטאליים של הילד. נקודת המוצא הייתה ראייה התפתחותית{{הערה|שם=האס|האס, מ. (1998). ''ילדי הגן מתנסים ומתבטאים בחומרי אומנות''. הוצאת "אח". קרית-ביאליק}}. חוקרים שונים של ציורי ילדים זיהו רצף התפתחותי אוניברסלי ביצירה הילדית, והבחינו שרצף התפתחותי זה מושפע רק במעט מן הסביבה התרבותית והחברתית של הילד{{הערה|רימרמן יהודה, ''ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה'', [[אוצר המורה]], 1983}}.

אבחון SRTC {{כ}}(Self-Revelation Through Color), שפותח על ידי פרופ' [[רחל לב ויזל]] מ[[אוניברסיטת חיפה]], מתבסס על מחקרים שנעשו במהלך השנים בנוגע לשימוש ב[[צבע]], ובחנו את הקשריו למאפייני [[אישיות]] ומצבים [[רגש]]יים. לב ויזל מציינת כי נושא הצבע מופיע בהקשרים קליניים בקרב רבים העוסקים בתחום [[בריאות הנפש]]. היא מראה כי חוקרים ממגוון רחב של דיסציפלינות מסכימים שלצבעים יש השפעה [[פיזיולוגיה|פיזיולוגית]] על תהליכי [[מחשבה]] ו[[התנהגות]] אנושיים, וכן לעתיםלעיתים קרובות יש להם השפעה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]] בלתי מודעת. זאת ועוד, צבעים מסמלים [[יחסים בין אישיים]], ויחסים חברתיים ותרבותיים בהקשרים שונים, כשמשמעותם של אלה יכולה אף לעבור מדור לדור. ייצוגים לכך ניתן לראות לטענתה ב[[הטלאי הצהוב|טלאי הצהוב]], המסמל את הרדיפה של העם ה[[יהודי]], או ב[[הדגל האדום|דגל האדום]] ה[[קומוניסטי]], המסמל את דיקטטורת [[המהפכה הקומוניסטית|המהפכה]].

הטכניקה מומלצת לשימוש מיד לאחר הפגישה הראשונה בין המטפל למטופל. היא כוללת שני שלבים: בשלב הראשון המטפל מסביר למטופל כי באופן [[מטאפורה|מטאפורי]], כל אדם מורכב משכבות, כמו אלה של [[בצל]]; השכבות הפנימיות מוסתרות לעתיםלעיתים קרובות מהעולם החיצון. לאחר מכן המטופל מתבקש לצייר את עצמו כשכבות צבע, החל מהשכבה הפנימית עד לחיצונית ביותר. כמו כן, המטופל מתבקש להתחבר באופן חופשי לצבעים, ולהקצות תחושה או רגש (באופן אסוציאטיבי) לכל צבע. לאחר היצירה, מתבקש המטופל להקצות אירוע מהחיים או מצב שחווה, לכל צבע. בשלב השני המטופל מתבקש להקצות צבע אחד או יותר, לאחרים משמעותיים, על פי רשימה שהגיש המטפל (למשל [[אמא|אם]], [[אבא|אב]], [[אח (בן משפחה)|אחים]], [[זוגיות|בני זוג]], [[ילד]]ים והמטפל). בסופו של התהליך, המטופלים מתבקשים לבנות משפט בעל משמעות מהמילים שהם העלו מ[[אסוציאציה|אסוציאציות]] לצבעים מסוימים בשלב הראשון.

במחקר שנועד להעריך את טיב היחסים הזוגיים אצל זוגות הנמצאים ביחסים זוגיים לאורך זמן (11-50 שנים), קיבלו בני הזוג הוראה להשלים ציור מנדלה: מנדלה אחת על נייר לבן ביד הדומיננטית, ומנדלה שנייה על נייר שחור ביד הלא דומיננטית (בהתבסס על הרעיון שטכניקה זו יכולה לשקף חומרים עמוקים מהלא מודע, וייצוגים לא-לינאריםליניארים של המוח). בנוסף נערכה הערכה באמצעות MARI Card Test של קלוג{{הערה|שם=Kellogg}}. אבחון זה האיר בעיות קיימות, השפעות מוקדמות ונקודות חולשה בזוגיות, וכן הציע כיוון לעתיד. כמו כן עודד האבחון רגשות שיכולים להשפיע על הקשר. מסקנת החוקרים היא כי באמצעות טכניקה זו ניתן להעריך יחסים בצורה מהירה. זוגות שלקחו חלק באבחון אמרו כי אבחון זה עזר להם בחיזוק הקשר, והוציא לאור חלקים שהיו חשוכים בתפקוד הזוגי{{הערה|שם= Frame}}.