פסק דין בוקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להערת אזהרה
אין תקציר עריכה
שורה 13:
'''פסק דין בוקר''' (שם מלא: בר"ע 178/70 בוקר נ' חברה אנגלו-ישראלית) הוא פסק דין מכונן ב[[דיני קניין]] שניתן בהרכב מורחב של [[בית המשפט העליון]].
 
השאלה המשפטית הייתה, האםאם הסכם מכר במקרקעין, תשלום חלקי והעברת החזקה לידי הקונה ללא רישום בטאבו, מונעים [[עיקול]] הנכס בשל חובות המוכר?. השאלה נידונהנדונה על רקע המצב הנורמטיבי שיצר [[חוק המקרקעין]] תשכ"ט-1969. "הלכת בוקר" קבעה כי העיקול גובר על הזכות האובליגטורית.
 
ההלכה נהפכה ב[[פסק דין בנק אוצר החייל]]{{דרושה הבהרה}}{{דרוש מקור}}
שורה 23:
 
==תקדימים==
בפסקי דין קודמים, נקבע שרכישת מקרקעין והעברת החזקה לידי הקונה, מונעת עיקול הנכס בשל חובות המוכר גם כאשר טרם בוצעה העברת בעלות בטאבו. החלטה זו התבססה על "זכויות היושר" שב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]] האנגלי. כך ב"הלכת שטרן"{{הערה|ע"א 528/66}} נפסק שזכותם של רוכשי דירה, ללא רישום בטאבו, שנובעת מהסכם מכירה+ תשלום מחיר הדירה+ קבלת יפוי כוח בלתי חוזר להעברת בעלות+ קבלת החזקה בדירה, גוברת על זכותו של נושה במוכר הדירה לעקל את הדירה.
 
לגבי מצב כזה, בו עדיין לא נפרע מלוא התשלום עבור הרכישה, נקבע ב"הלכת סיגלוב"{{הערה|ע"א 382/65}} שביחס לסכום זה נותר למוכר גם "זכות שביושר" (בנוסף לזכות הקניינית על מלוא הנכס) ועליו ניתן להטיל עיקול.