משתמש:Roeinbar/טיוטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{טיוטה פרטית}} הזכות להליך הוגן (באנגלית: due process) היא זכות טבעית, המוענקת לכל אדם באשר הוא..." |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
הזכות להליך הוגן (באנגלית: due process) היא זכות טבעית, המוענקת לכל אדם באשר הוא אדם, מרגע היוולדו ועד יום מותו. הזכות מוענקת לאדם ללא קשר למוצא, לאום, דת, מין או השקפה. זוהי אחת מזכויות האדם הבסיסיות, המכתיבה כי בכל מקרה בו רשות שלטונית עושה שימוש בכוחה כלפי הפרט, עליה לקיים הליך הוגן שבאמצעותו תתברר ההצדקה לנקיטת אמצעים כנגדו והגבלת זכויותיו.
בין היתר, מטרתה של הזכות היא להבטיח שבמסגרת ההליך של העמדה לדין, מרגע שאדם נחשד בביצוע עבירה ועד תום ההליך המשפטי הפגיעה בזכויותיו תהיה מוצדקת ומידתית. זכות זו היא אחת מהעקרונות היסודיים שמנחים את הרשות השופטת בפעולתה.
== הזכות להליך הוגן במשפט הבינלאומי ==
המקורות הראשונים לקיומה של זכות זו פותחו כבר במאה ה-13, בה כתבי הזכויות של המגנה כרטא קבעו כי יש לקבוע עונש הוגן על נאשם, להרשיע על בסיס עדויות ולהעניק משפט צדק. בארה"ב הזכות להליך הוגן מצויה בתיקון החמישי לחוקה, שקובע כי "אף אדם... לא ישולל חיים, חירות או רכוש, ללא הליך נאות של משפט". תיקון זה הוא למעשה הסכמה למגילת הזכויות המצויה במגנה כרטא והחלתה על הממשל הפדרלי ואזרחי ארצות הברית. בשנת 1957 זיכה בית המשפט העליון אדם בשם ג'ון ווטקינס מעבירה של ביזוי הקונגרס בהתבסס על התיקון החמישי לחוקה. בעניין זה, נמנעה ממנו הזכות להליך הוגן על פי התיקון החמישי, מאחר שלא היה מודע להשלכות סירובו להשיב על שאלות הקונגרס.
זכות זו אף מעוגנת בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם, מסמך היסוד של הקהילה הבינלאומית על זכויות האדם והאזרח. ההכרזה אומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ביום 10 בדצמבר 1948. בין זכויות האדם היסודיות, קובעת ההצהרה כי כולם שווים בפני החוק וכולם זכאים להגנה שווה מפני אפליה. יתרה מכך, הזכות להליך הוגן קובעת כי כל אדם זכאי למשפט הוגן, פומבי ובלתי תלוי של בית דין. בנוסף, מעוגנים בהצהרה זו: עקרון החפות עד אשר הוכחה אשמה ועקרון קיום ההליך לפי דין.
== הזכות להליך הוגן במשפט הישראלי ==
במדינת ישראל, מאז ומתמיד נהנתה הזכות להליך הוגן ממעמד רם, ועם חקיקתם של חוקי היסוד בשנת 1992 הוכרה כזכות חוקתית הנגזרת, לשיטתם של אחדים, מן הזכות לכבוד, ולשיטתם של אחרים מן הזכות לחירות. על הזכות להליך הוגן כזכות חוקתית ניתן ללמוד ממשפטו של עמוס ברנס, בו הוחלט על קיום משפט חוזר בשל חשש לעיוות דין, ועל משמעותה של הזכות להליך הוגן עמד בית המשפט העליון בפסיקתו רבות. ניתן לראות לדוגמא את הפסיקה בעניין יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי בעניין פסילת הודאה שהושגה ללא ידיעת הנאשם, בדבר זכותו להתייעץ עם עו"ד. בג"ץ זה מהווה צעד וביסוס נוסף לקביעתה של הזכות להליך הוגן כזכות חוקתית. פסיקה נוספת המחזקת את משמעותה של הזכות להליך הוגן ניתן לראות בעניין מאיר שמש. בעניין זה, נקבע ברוב דעות כי בהיעדר יישום ביטויי הזכות להליך הוגן, בית המשפט יכריע על פסילתה של ראיה, אף אם היא המשמעותית ביותר. בעניין זאב רוזנשטיין , נקבע כי במקרים של דרישה לקיום דיני הסגרה בין מדינות, יש להבטיח למי שהסגרתו מתבקשת, קיומו של הליך משפטי הוגן במדינה המבקשת. ביטוי פסיקתי נוסף לזכות, ניכר בעניין צמח , בו נקבע כי אין לאפשר מעצר מנהלי ממושך יותר מהמותר בדין האזרחי. הזכות להליך הוגן הינה זכות יסוד, בייחוד בהליך הפלילי. מטרת ההליך ההוגן היא להוביל לגילוי האמת ללא עיוות דין, אם בדרך של הרשעת החף מפשע ואם בדרך של זיכוי הנאשם. יש לשאוף לכך שהכללים עצמם יתנו לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לעשות צדק. לרשויות השלטון כוח רב, ולפעמים הוא משתמש בו תוך כדי פגיעה בזכויות הפרט.
== ביטויים של ההליך ההוגן ==
=== עקרון החפות מפשע ===
במסגרת הזכות להליך הוגן, המשפט הפלילי מחוייב בהקפדה על זכויותיהם של החשודים והנאשמים. החוק הפלילי מגן על הציבור כולו מפני פגיעה של יחידים, והמדינה עומדת נגד הפרט, המגן על חירותו. עקרון היסוד הוא שבני אדם נחשבים חפים מפשע כל עוד לא הוכיחה המדינה בבית המשפט את אשמתם מעל לכל ספק סביר, ויש לנהוג בהם בהתאם לכך.
=== ניטרליות ופומביות הדיון ===
כל אדם זכאי שעניינו יידון בפני בית משפט מוסמך, בלתי תלוי וחסר פניות. שופט לא ידון בעניין שלגביו יש לו אינטרס אישי או נגיעה אישית, או אם קיים חשש מבוסס לשיפוט לא הוגן בשל העדפה או דעה קדומה. לפי סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, ברירת המחדל הינה כי בית המשפט ינהל את הדיון באופן פומבי ויאפשר למי שחפץ בכך להיחשף לפרטיו ואף להיכנס אל אולם בית המשפט ולצפות בהליך. יודגש כי פומביות הדיון מוגבלת לעתים על ידי שימוש בדלתיים סגורות, במידה שתוכן המשפט עוסק בענייני ביטחון המדינה, יחסי אישות, קטינים או חשש לפגיעה בקורבן העבירה או בנאשם עצמו. הגבלה זו מהווה בפני עצמה ביטוי לקיומו של ההליך ההוגן.
=== החשיבות הדמוקרטית בזכות להליך הוגן - שמירה על זכויות מיעוט ===
הזכות להליך משפטי מגנה על אנשים פרטיים מפני כוחו של השלטון. הגנה זו נדרשת במיוחד לחלש בחברה, בני מיעוטים, בעלי מוגבלויות ותושבי חוץ, ועל כן בישראל, נקבע סטנדרט גבוה בהגנה על זכות זו. כך לדוגמה, פסל בית הדין הצבאי ראיות כנגד תושב השטחים, אשר נאשם בסדרת עבירות חמורות כנגד ביטחון המדינה, כיוון שראיות אלו הוצגו באיחור ומבלי לתת לנאשם הזדמנות להתגונן מפניהן במועד הראוי לכך. פסילת הראיות לטובת הנאשם הינה עמידה איתנה של בית הדין הצבאי לטובת הזכות להליך הוגן, אף במקרה קיצוני זה.
=== הזכות לייצוג ===
הזכות לייצוג משפטי הינה נגזרת של הזכות להליך הוגן, אשר הינה כלל בסיסי בחשיבה המשפטית והחברתית. כל אדם שהוא נאשם, עצור או חשוד, זכאי להיות מיוצג על-ידי עורך דין בהליך פלילי המתנהל נגדו. כדי להבטיח את קיום הזכות, נוסדה הסנגוריה הציבורית שמטרתה ליצור שוויון מסוים בין אזרחי המדינה מבחינת יכולתם לקבל ייצוג משפטי נאות, באופן כזה שמעמד כלכלי לא יהווה חסם משמעותי בדרך אל הצדק (זכות זו מעוגנת בסעיף 18 לחוק הסניגוריה הציבורית).
=== חיסיון מפני הפללה עצמית ===
ביטוי נוסף של הזכות להליך הוגן הוא הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית. בישראל, מוסדרת הזכות להימנע מהפללה עצמית בסעיף 47 לפקודת הראיות. חסיון זה מצוי בזכות שלא להשיב לשאלות בחקירה, בזכות שלא ניתן לחייב אדם להודות בעובדה או למסור מידע שיביאו להטלת אחריות פלילית עליו. יתרה מזאת, החשוד רשאי לא להעיד או להשיב בבית המשפט תשובות העשויות להפלילו. הקניית זכות שתיקה מוחלטת לחשוד נגזרת מדאגה לחשוד. כמו כן, הטענה היא כי יש להבטיח את זכותו של חשוד לשתוק שעה שהוא ניצב בסיטואציה המורכבת של חקירה במשטרה, כדי להגן מפני התנהגות לא ראויה של חוקריו. טעם נוסף נעוץ ברצון להגן על שיטת המשפט מפני הודאות שווא של חשודים שתסכלנה את מטרות החקירה שהן – גילוי האמת והתחקות אחר עבריינים. זכות זו מתיישבת גם עם אופיו האדברסרי של ההליך הפלילי, שלפיו על התביעה לגייס את הראיות ולא על הנאשם לספקן.
=== הליך על פי דין ===
עיקרון ליבה נוסף, הוא קיומו של ההליך המשפטי על פי דין, ולא באופן רטקואקטיבי. בסיס לעיקרון זה ניתן למצוא במשפט העברי בספר התלמוד, בו נקבע כי "אין עונשין אלא אם מזהירין". במשפט הפלילי, מיושמת הלכה זו כך שלא ניתן לייחס עבירה לאדם ולהענישו, אלא אם הוגדר כך במפורש בחוק. בנוסף, ביטוי זה, מחייב שפיטה עתידית ולא ניתן להעמיד לדין אדם על מעשה שביצע טרם שינוי הדין. החלת הדין החדש לא תחול רטרואקטיבית.
=== לא להישפט פעמיים על אותו מעשה (סיכון כפול) ===
עקרון זה עניינו במצב משפטי בו אדם מועמד לדין פעמיים על אותה עבירה, תוך קיום מערך עובדות זהה. במסגרת הזכות להליך הוגן, אין להעמיד אדם למשפט פלילי בגין אותה עבירה יותר מפעם אחת.
== הגבלות על הזכות ==
על אף חשיבות הזכות והביטויים הרבים לה במשפט הישראלי, אין היא עומדת כזכות אבסולוטית וישנם חריגים אשר מגבילים את תחולתה במקרים מסויימים.
חריג נפוץ הינו המעצר המנהלי, שהוא כלי בידי מערכת הביטחון להביא אדם למעצר ללא משפט וללא אישום, וזאת לפי הטענה כי בידיו כוונה או יכולת לסכן את ביטחון המדינה. השימוש במעצר מנהלי נעשה לרוב לצרכי חקירות. השימוש במעצרים מנהליים מעוגן במשפט הישראלי.
בחוק הישראלי, למעצר המנהלי תוקף כחלק מסמכויות החירום של הממשלה בחוק סמכויות שעת חירום. לפיכך, כל עוד הכרזת מצב החירום בישראל תישאר כפי שהיא, ניתן יהיה לבצע מעצרים מנהליים לפי הקריטקריונים הנקבעו בחוק. מעצרים מנהליים זוכים לביקורת רבה בקרב ארגוני זכויות האדם, ונתונים הם אף לביקורת שיפוטית. בתוך כך, עתירות רבות מוגשות לבג"ץ על רקע מעצרים מסוג זה, ואלו נבחנים כל מקרה לגופו.
==ראו גם==
* [[התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית]]
* [[השיטה האדברסרית]]
* [[חוק הפטריוט]]
* [[דלתיים סגורות]]
* [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]]
==לקריאה נוספת==
* מדינה, ב., '''דיני זכויות האדם בישראל''', נבו הוצאה לאור בע"מ, 2016
* דנציב-רוזנברג, ה. פוגץ', ד., '''"הדור הבא" של זכויות נפגעי עבירה: הזכות החוקתית להליך הוגן''', עיוני משפט, 2015
* לקח, צ., '''הגנה על זכויות אדם בבתי המשפט הצבאיים בתקופה של לחימה בטרור''', נבו הוצאה לאור בע"מ, 2017
* ברק-ארז, ד'., '''לא במעמד צד אחד''', עורך הדין, 2011
* פלר, ש"ז., '''"רטרואקטיביות" - מהי ואימתי?''', משפטים יב, 1982
| |||