התעמולה הישראלית – הבדלי גרסאות

המתקפה על הלגיטימיות של ישראל באה בעבר בעיקר מ[[מדינות ערב]], אך מאז שנות ה-[[2000]] גם מהתקפות של ארגוני [[שמאל רדיקלי]] המשתמשים ב[[רטוריקה]] של [[זכויות אדם]], [[פוסט-מודרניזם]] ו[[קוסמופוליטיות]] כדי לשלול את זכות קיומה של ישראל ולהציג את קיומה כמדינת [[אפרטהייד]] או כחטא [[קולוניאליזם|קולוניאליסטי]] שיש לתקן על ידי ביטול מדינת ישראל לטובת [[מדינה דו-לאומית]] או [[מדינת כל אזרחיה]] לצד [[מדינה פלסטינית]]. תעמולה זו מציגה את ישראל כמדינה אלימה, [[כיבוש|כובשת]] ומנשלת, הפוגעת ללא הצדקה ב[[פלסטינים]]. נטען שלעתיםשלעיתים קרובות היא מבוססת על [[שקר]]ים, סילופי מידע והגזמות על תקריות שאירעו במסגרת [[הסכסוך הישראלי-ערבי]].

למעשה, מקום המדינה, סבלה פעולת ה[[הסברה]] מבעיה זו כמאפיין טיפוסי של ה[[מנהל ציבורי|מנהל הציבורי]]–הממשלתי בישראל ובכלל.{{הערה|שם=Aarot2005}} המבנה ה[[ממשלת ישראל|ממשלתי]]-[[קואליציה|קואליציוני]] גרם לפיצול בין ה[[שר]]ים, המייצגים מפלגות שונות, אשר לא נטו לוותר על תחומי אחריותם. תופעה זו מנעה טיפול מהיר ומוסמך בבעיות הסברה, או לחלופין גרמה במישרין לחוסר תיאום ולסתירות בצורת הטיפול, תוך חדירתו של גורם ממשלתי אחד לתחום אחריותו של האחר. רק לעתיםלעיתים רחוקות נתבקשו האחראים למסור חוות דעת מקצועית לממשלה לפני קבלת החלטה חשובה. כפילויות אלו השפיעו גם בשטח, וחומרים זהים הופקו במשרדים שונים: הדפסת חומרי מידע, הפקות סרטים, עד לכדי הזמנות אורחים (ובייחוד עיתונאים). חוסר כוח אדם ותקציבים, ואי מינוי דובר לממשלה שזה עיסוקו העיקרי{{הערה|תפקיד זה מולא על ידי מנהלי לשכת [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] בין [[1963]]-[[1967]].}} רק החמירו את התנאים שעמדו לרשות הגורמים הללו.

שינוי זה, הביא לתחושה בציבור הישראלי לפיה ישראל נמצאת בנחיתות [[הסברה|הסברתית]], וכתוצאה מכך עלו הביקורות על הליקויים במערכת ההסברה המשלתית.{{הערה|שם=Toldotia1986}} ביקורת זו, בציבור בכלל וב[[הכנסת|כנסת]] בפרט הלכה והתגברה. מאז ה-19 ביולי [[1967]] החלו דיוני ביקורת בכנסת בדבר מחדלי מערכת ההסברה למול ניצחונותיה של המערכת הצבאית.{{הערה|דברי הכנסת, כרך 53 ע"ע 384-377. בתוך:יגר, מ.(1986).'''לתולדותיה של מערכת הסברת החוץ של ישראל'''.עמ' 57.ישראל:להב.}} כנגד [[ישראל גלילי|השר גלילי]] נמתחה ביקורת כי היוזמה ההסברתית מתגלה לעתיםלעיתים לקויה ומשותקת כשהיא אינה מדביקה את המאורעות השוטפים. התיאורים העוינים מקדימים את פעולות הממשלה ועדיין קיים פיצול סמכויות. ההסברה הישראלית משוללת ראייה לטווח ארוך, ולפעמים סוטה וחורגת מהקו הרשמי של הממשלה.{{הערה|שם=Aarot2005}}

לדידם, יש להקים גורם אחד במסגרת [[משרד ראש הממשלה]], אשר ירכז את כל גורמי ההסברה הממשלתיים, ושתהיה בידיו הסמכות לגיבוש מדיניות הסברתית אחידה. גוף זה, שדומה במתכונתו ל"הנהלת שירותי ההסברה" משנת [[1966]], ו"רשות ההסברה" מ-[[1977]], יהיה כפוף לאחריותו המיניסטריאלית של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], ואליו יצורפו כל גורמי ההסברה הפזורים בין משרדי הממשלה: [[משרד החוץ]], [[משרד הביטחון]], [[משרד החינוך]], [[משרד התיירות]] ודוברי המשרדים השונים.{{הערה|שם=Aarot2005}} הצעת הרפורמה כוללת מתן אחריות וסמכות כוללת לגוף החדש שיוקם לצורך גיבוש מדיניות הסברה ממשלתית ואכיפתה על כל גורמי ההסברה. הרפורמה מדגישה את הצורך בביטול הכפילות הקיימת בפעילות גורמי ההסברה הממשלתיים, וחשיבות ההכשרה המקצועית לכל עובדי שירותי ההסברה בארץ ומחוצה לה. הצעת הרפורמה אף כוללת סיוע של חברות מקצועיות בתחום ההסברה וה[[תקשורת]], כדוגמת חברות [[פרסום]] ו[[יחסי ציבור]], לגוף החדש וכן לנציגויות ישראל בתפוצות.{{הערה|שם=Aarot2005}} למול קריאות אלה, יש הסבורים כי הגורם המכריע בעיצוב התדמית הוא ה[[מדיניות]] - ההחלטות המדיניות על ביטוייהן במציאות.{{הערה|מנור, י. (2008), "כישלון ההסברה או כישלון המדיניות?". בתוך גרוניק, א. ונויברגר, ב. (עורכים): '''מדיניות חוץ בין עימות להסדרים ישראל 2008-1948'''. עמ' 61-80. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.}} כפי שטען [[דוד פרחי]] לאחר פירוקו של משרד ההסברה, יש הטוענים כי להסברה יש תפקיד ומשקל, ולפעמים משקל מכריע אך לא בשלב ביצוע המדיניות, כי אם בשלב עיצובה גיבושה או שינויה. חשיבות ההסברה נגלית למעשה כאשר מבחינים במחירה ה[[תדמית]]י של המדיניות, בהשפעתה על [[דעת קהל|דעת הקהל]]. לפיכך יש להפריד בין הסברה לחוד ומדיניות לחוד. אך בעידן ה[[תקשורת]] הנוכחי, נראה כי ההסברה חייבת להיות חלק מהותי ובלתי נפרד מהמדיניות. לעתיםלעיתים כישלון ההסברה הוא קודם כל כישלון המדיניות, זאת משום שבשלב גיבושה היא מתעלמת מ[[דעת קהל|דעת הקהל]]. התחשבות במשקלם האמיתי של נתונים אלה תניב מדיניות חלופית ושונה שסיכוייה להצליח טובים יותר מסיכוייה להחטיא את המטרות ולהיכשל.{{הערה|שם=Aarot2005}}