הבדלים בין גרסאות בדף "אמיל ז'אק-דלקרוז"

מ
בוט החלפות: אידיאל, לעיתים
(החלפת מונח: גישה, לא שיטה)
מ (בוט החלפות: אידיאל, לעיתים)
'''Émile Jaques-Dalcroze'''; {{כ}} [[6 ביולי]] [[1865]] - [[1 ביולי]] [[1950]]) היה [[מלחין]], מוזיקאי ומחנך מוזיקה [[שווייץ|שווייצרי]], שפיתח את ה[[ריתמיקה]], גישה ללמוד ולחוות [[מוזיקה]] באמצעות תנועה.{{הערה|נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20, עמ' 250}}
 
"גישת דלקרוז" עוסקת בהוראת מושגים מוזיקליים באמצעות תנועה. מגוון של אנלוגיות תנועה משמש למושגים מוזיקליים, לפיתוח תחושה כוללת וטבעית לביטוי מוזיקלי. דלקרוז גרס, שהפיכת הגוף לכלי נגינה מכוונן כראוי היא הדרך הטובה ביותר לייצר מסד מוזיקלי איתן ומלא-חיים. גישת דלקרוז מורכבת משלושה יסודות שווים בחשיבותם: [[ריתמיקה]], [[סולפג']] ו[[אלתור]].{{הערה|ו.ה. מיד (1996). "יותר מסתם תנועה - הריתמיקה של דלקרוז." כתב העת למחנכי מוזיקה, (4)82, 41-38.}}. משלושתם ביחד, לדברי דלקרוז, מורכב האימון המוזיקלי החיוני למוזיקאי שלם. בגישה אידאליתאידיאלית, מתלכדים יסודות מכל אחד מן הנושאים והתוצאה היא גישה להוראה, הנובעת מיצירתיות ותנועה.
 
את הקריירה שלו החל דלקרוז כפדגוג בקונסרבטוריון של [[ז'נבה]] בשנת 1892, שם לימד [[הרמוניה]] ו[[סולפג']]. בשיעורי הסולפג' שלו החל לבחון רבים מרעיונותיו הפדגוגיים המהפכניים והמשפיעים. בין 1903 ל-1910 החל דלקרוז להציג לפני קהל את גישתו.{{הערה|מיד, עמ' 39}} ב-1910, בעזרת התעשיין ה[[גרמניה|גרמני]] וולף דוהרן, ייסד דלקרוז בהלראו, סמוך ל[[דרזדן]], בית ספר שהוקדש להוראת גישתו. רבים למדו בהלראו, עד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-1914, אז ננטש בית הספר. אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], אימצו בתי ספר [[בריטניה|בריטיים]] את רעיונותיו כ"מוזיקה ותנועה".
 
==פילוסופיה חינוכית==
בחיפושיו אחר דרכים להגביר את ההתנסות הרתמית, הציג דלקרוז כמה שאלות. ראשית, הקשה מדוע מלמדים [[תאוריית המוזיקה]] וכתב תווים כדברים מופשטים, המנותקים מן הצלילים, התנועות והרגשות שהם מייצגים. יתרה מזאת, בהציגו את הפסנתרן כדוגמה, שאל דלקרוז, איך אפשר לראות בטכניקת האצבוע שמלמדים מורי נגינה חינוך מוזיקלי שלם. לבסוף, הטרידה אותו העובדה, שהתכונות המאפיינות מוזיקאי אמיתי זוכות רק לעתיםלעיתים נדירות לייצוג כחוויה לימודית בשיעור מוזיקה. דלקרוז סבר, שהכלי הראשון שיש לאמן ולהכשיר במוזיקה הוא הגוף.
 
דלקרוז פיתח טכניקות, ששילבו שמיעה עם תגובה גופנית, הבאה לביטוי בשירה ובקריאת תווים. הוא ערך ניסויים רבים עם תלמידיו, והשתמש בתוצאות הניסויים כעזר בתהליך הלמידה והתחושה המוזיקלית. מטרתו העיקרית הייתה לפתח את [[האוזן הפנימית]] ככלי עזר בחשיבה מוזיקלית, בקריאת תווים ובכתיבת מוזיקה בלי להיעזר בכלי נגינה. תוך כדי כך שהמשיך לבנות את המתודולוגיה שלו, צפה בתלמידיו ושם לב לכך, שהתלמידים שלא יכלו לנגן לפי הקצב בעולם המוזיקה, יכלו לצעוד לפי הקצב בעולם הממשי. פעולת הצעידה הייתה קלה וספונטנית לחלוטין. בהמשך, ציין בתצפיותיו, שכמה מן הטובים בתלמידיו יכולים לציין את ה[[פעמה]] באמצעות רגליהם, או לנענע את ראשיהם וגופם בתגובה למוזיקה. ההגבה הגופנית הזאת הייתה טבעית ומשותפת לכל שכבות הגיל ולכל התרבויות.