הסוואה צבאית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 8:
* '''צבע וצורה:''' כאמור הסוואה ויזואלית היא ללא ספק אופן ההסוואה הצבאית הנפוצה ביותר, כאשר המרכיבים החשובים בה ואשר מאפיינים את רוב צורות הסוואה זו הם צבע וצורה. הרוב הגדול של סכמות ההסוואה ופתרונות הסוואה אחרים שואפים להציג גוני צבע המתאימים לסביבה הטבעית, בנוסף לכך ההסוואה שואפת לשבור את צורת החייל, הכלי או הציוד הצבאי - זאת באמצעות דפוסים המדמים אפקטים של אור וצל, אלמנטים טבעיים או הידמות לאובייקט אחר. דוגמה טובה לאפקטים של שבירת צורה היא השימוש הנרחב בכתמי צבע כההים בסכמות הסוואה, אלו מדמים הצללה ומעניקים תחושה של עומק ובכך יוצרים אפקט של שיחים או אבנים.
* '''תנועה:''' כאשר עצם אינו בתנועה קל יותר להסוות אותו וניתן לעשות שימוש בדפוסי הסוואה מתוחכמים הרבה יותר, עם זאת רוב הכוחות בשדה הקרב נמצאים בתנועה לפחות מרגע פתיחה באש מה שמייצר אתגר רב למעצבי ההסוואה. חיילים במארב וצלפים המצויים בחוסר תנועה יכולים לעשות שימוש ברשתות הסוואה, חליפות הסוואה, מתקני הסוואה (כגון סלע או עץ דמה) ובצמחייה המקומית בניסיון להשתלב. כלי רכב ומטוסים עושים שימוש באמצעים דומים (בעיקר רשתות הסוואה) כשהם לא בתנועה. אך אמצעים אלו מגבילים מאוד את התנועה והלחימה ולרוב אינם אפשריים כלל, בנוסף יתרון האמצעי במצב סטטי הופך לחסרון בתנועה, כגון שימוש בצמחייה אשר בתנועה פועלת להגדיל את החתימה הוויזואלית של הכלי או החייל וכמעט אינה תורמת להסוואתו.
* '''ריבוי שטחי לחימה:''' בעיה נוספת העומדת בפני מפתחי הסוואה צבאית, היא ריבוי שטחי הלחימה בהן צפוי החייל או הכלי לפעול - לעתיםלעיתים אף במזגרת אותה פעולה - כגון מעבר משטח מיוער לשדה פתוח, מחוף לאזור עירוני, או מאזור סלעי לאזור מושלג. כדי להתמודד עם בעיה זו, צבאות רבים מספקים לחיילים שלהם לפחות שני סוגי מדי הסוואה (לרוב סכמה מדברית וסכמה לחורש), בצבאות מסוימים ישנם מספר רב של סכמות הסוואה המתאימות לא רק לאזורי אקלים שונים אלא אף לעונות השנה (כגון שוודיה, רוסיה וסין). בצה"ל נהוגות רשתות הסוואה בצבעי מדבר לצד צבעי חורש, בנוסף לכך ה[[אלפיניסטים]] (יחידה מיוחדת ל[[לוחמה הררית]] בחורף) לובשים מדים וכיסויים בצבע לבן.
:קיימת כיום מגמה לפיתוח סכמות הסוואה רב-אקלימיות או רב-אזוריות, דוגמה לסכמה כזו שהוכנסה לאחרונה במדי [[הצבא הבריטי]] היא ה-MTP (סכמה רב-אזורית) וסכמת ה-OCP (סכמת הסוואה מבצעית) הדומה שנמצאת בתהליכי קליטה בתור מדי השירות בארצות הברית. לפני פיתוח סכמת ה-OCP, במשך כעשור מדי השירות הרשמיים בארצות הברית עשו שימוש בסכמה הדיגיטלית UCP (סכמת הסוואה אוניברסלית), סכמה ששאפה לשמש הסוואה בכלל אזורי הפעילות עם גוון אפור נטרלי יחסית - אך בדיקות שנערכו במהלך השנים הראו שהסכמה אינה מעניקה הסוואה רב-אזורית ולכן נבחר ה-OCP להחליפו.
 
שורה 41:
[[קובץ:F-16I sufa (cropped).jpg|240px|ממוזער|[[F-16I סופה]] של [[חיל האוויר הישראלי]] עם סכמת הסוואה מדברית בחלק העליון וגוון כחול-אפור בחלק התחתון.]]
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - Flying Past Ramon Crater (cropped).jpg|240px|ממוזער|ימין|מטוס [[F-16 נץ 107]] של [[חיל האוויר הישראלי]] מוסווה היטב על רקע [[מכתש רמון]].]]
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] עם הופעת הלחימה האווירית, מטוסי קרב, הפצצה ותצפית נצבעו בשלל צבעים וסכמות הסוואה. רוב הצבאות פיתחו עשרות סכמות ולעתיםולעיתים המטוסים נצבעו בצבעים ללא ניסיון להסוותם (כגון צבעי אדום, כחול וצהוב ודפוסי פסים וצורות גאומטריות לאורך המטוס). במלחמת העולם השנייה סכמות הסוואה למטוסים התפתחו מאוד לכדי דפוסים מתוחכמים הרבה יותר, המגמה העיקרית שהובילה את הסוואת המטוסים הייתה סכמה בגוני הקרקע בחלקו העליון של המטוס וסכמה בגוני השמיים בחלקו התחתון - כך שהמטוס יהיה בגוני הסוואה אל מול הרקע שלו כתלות בנקודת המבט של הצופה. מגמה זו המשיכה לאורך [[המאה ה-20]] ונפוצה מאוד גם כיום.
 
בדומה לכלי רכב, כאשר המטוס על הקרקע נעשים מאמצים רבים להסוות אותו תוך שימוש באמצעים סטטים כגון רשתות הסוואה - זאת במטרה להגן על מטוסים כשהם פגיעים על הקרקע ולמנוע מהאויב יכולת תצפית ומודיעין על אופי וגודל הכוח.