קשרי הון-שלטון – הבדלי גרסאות

:על בסיס הגישה הרציונלית טענה סוזן רוז-אקרמן (Rose- Ackerman) כי שחיתות נוצרת כאשר תמריצים כלכליים משפיעים בצורה לא חוקית על מערכת ההקצאה השלטונית-פוליטית. קרי, על ידי שוחד בעל ההון משיג תוצאה כלכלית שונה מזאת שהייתה מתקבלת לולא השוחד. הגישה הרציונלית לא מציגה את קשרי הון שלטון כבעיה מוסרית או כגורם שמועיל לכלכלה אלא מתארת את הקשר כתוצאה של מעורבות יתר של המדינה בכלכלה.

* '''הגישה התרבותית''': הגישה התרבותית מתקשרת לגישה הפסיכולוגית ומסבירה את קיומם של קשרי הון-שלטון באמצעות ניתוח מערכת ה[[ערך (אתיקה)|ערכים]] וה[[נורמה|נורמות]] של ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]]. ה[[שחיתות שלטונית|שחיתות]] בכלל וקשרי הון-שלטון בפרט קיימים בחברות שנותנות לגיטימציה לתופעה, כך שתופעות הנחשבות ב[[מערב]] לשחיתות נחשבות ב[[מדינה מתפתחת|מדינות מתפתחות]] לנורמות, למשל, [[נפוטיזם|מינוי קרובי משפחה]] לעמדות שלטון היא תופעה המקובלת במדינות מסוימות מכיוון שהשליט חב [[חוב]] ל[[משפחה|משפחתו]]{{הערה|Gabriella Montinola and Robert Jackman, " Sources of corruption- a cross country study," British Journal of Political Studies, 32, N. 1 (January 2002), p. 148}}. נקודה זאת מתקשרת לנורמה נוספת, והיא קבוצת הייחוס של ה[[פקיד|פקידים]] - במדינות מתפתחות ה[[נאמנות (רגש)|נאמנות]] השבטית קודמת לנאמנות לכלל הציבור ולכן [[עובד ציבור]] יבחר לקדם אנשים מהשבט שלו על פני טובת כלל הציבור.חלק מהביקורת על הגישה התרבותית היא שהגישה מתעלמת מכך שיכול להיות שלאזרחים במדינות הללו אין אפשרות [[מחאה|למחות]] נגד השחיתות מכיוון שמדובר לרוב במדינות לא [[דמוקרטיה|דמוקרטיות]]. ביקורת נוספת היא שמדובר בהסבר חלקי המתעלם מגורמים משמעותיים שאינם תרבות, כמו [[כלכלה]] ו[[פוליטיקה]] למשל.

* '''הגישה הפוסט פונקציונלית''': הגישה הפוסט פונקציונלית בדומה לגישה הפונקציונלית רואה את החברה כמערכת כאשר השלטון הוא מערכת משנה של החברה והוא ממלא פונקציה של סדר ויציבות. השונה הוא שהגישה הפוסט פונקציונלית לא רואה את השחיתות כממלאת פונקציה חבויה אלא תוצאה של קידום אינטרסים של קבוצות. חלק מהמקרים האמפיריים שמסבירה הגישה הן מדינות שעברו משלטון אוטוריטרי לשלטון דמוקרטי.{{הערה|נבות, שחיתות פוליטית, עמ', 191}} במהלך המעבר לדמוקרטיה התפתחו אינטראקציות בין האליטות העסקיות שרצו לקדם או לשמר את כוחן במדינה ובין הדרג השלטוני שרצה גם כן לבסס או לשמר את כוחו. מקרים נוספים נגעו בפוליטיקאים מקומיים שעל מנת לגייס תמיכה היו צריכים לגייס הון ולשם כך חילקו פריווילגיות לבעלי הון.{{הערה|Grant, Business and politics in Britain, p. 186}} פן נוסף של הגישה נוגע לשינויים שהתחוללו במערכת המפלגתית במדינות פרלמנטריות. ב-30 השנים האחרונות הנאמנות המפלגתית של הבוחרים ירדה מאוד והיכולת של המפלגות לגייס חברים חדשים או לשמור על הישנים ירדה בהתאם. זה בתורו השפיע לרעה על יכולתן של המפלגות לגייס כספים ממצביעים, מצד שני בעקבות התפתחות התקשורת והגלובליזציה מערכות בחירות נעשו יקרות יותר. כל זה מוביל לצורך לממן את המפלגות על ידי קשרים עם בעלי הון תמורת הטבות פוליטיות וכלכליות. פן נוסף של הגישה הפוסט פונקציונלית היא המתח שנוצר בין דמוקרטיה וקפיטליזם- הציבור מצפה מהשלטון לצמיחה ורווחה כלכלית, ומצד שני חלק מהאתוס הליברלי היא החירות הכלכלית. שילוב זה מביא לתלות של השלטון בהצלחתם של בעלי הון ולכן יש צורך לתאם את המדיניות הכלכלית עם האליטה העסקית-פרטית מה שמביא להשפעה הולכת וגדלה של בעלי הון על תהליכי קבלת ההחלטות. כך חודר היגיון השוק החופשי אל תוך ההיגיון הפוליטי ומשפיע על הפוליטיקה.{{הערה|שם, 19}}