צבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים (תג) (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1סירב\2, לעיתים
שורה 225:
הכנף הימנית של הצבא הגרמני החלה לנוע אל תוך צרפת דרך הגבול הבלגי-צרפתי. הכנף הורכבה מהארמייה הראשונה בפיקוד [[אלכסנדר פון קלוק]], הארמייה השנייה בפיקוד [[קארל פון בילוב]] והארמייה השלישית בפיקוד [[מקס פון האוזן]]. המרכז הורכב מהארמייה הרביעית בפיקוד [[אלברכט, דוכס וירטמברג]], הארמייה החמישית בפיקוד [[וילהלם, יורש העצר של גרמניה]]. הכנף השמאלית נעה דרך הגבול הגרמני-צרפתי, היא כללה את הארמייה השישית בפיקוד [[רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה]], והארמייה השביעית בפיקוד [[יוזיאס פון הרינגן]]. ארמיית הצפון בפיקוד [[מקס פון בהן]], נפרשה בחופי גרמניה במטרה להגן עליה מפני פלישה ימית.
 
הצרפתים והבריטים ביצעו נסיגה מסודרת, והגרמנים התקדמו במהירות בצרפת וכבר הגיעו למרחק של כמה עשרות קילומטרים מ[[פריז]]. אולם אז בניסיון לאגף את הכוחות הצרפתיים, נעו הארמיות הראשונה והשנייה לכיוון דרום-מזרח, תנועה שניתקה אותן משאר הכוחות. הצרפתים והבריטים פתחו בהתקפה שזכתה לכינוי [[הקרב הראשון על המארן]], והיא הסתיימה בניצחון גדול לבריטים והצרפתים. מולטקה הורה לכנף הימנית לסגת מה[[מארן]] אל נהר ה[[אן (נהר, צפון צרפת)|אן]]. הצרפתים פתחו במרדף, אולם הגרמנים היו מהירים יותר והספיקו להגיע עד האן ולקבוע בו עמדות, המערכה הפכה ל[[מלחמת חפירות]]. הבריטים והצרפתים חצו את האן, אולם אז הגיעה הארמייה השביעית וסתמה את הפער שבין הארמייה הראשונה והשנייה. כתוצאה מכך נהדפה ההתקפה. המלחמה לבשה צורה של מלחמת חפירות, במסגרתה שני הצדדים היו מתחפרים בעמדותיהם זמן ארוך ולעתיםולעיתים תוקפים תוך שהם סופגים אבדות כבדות.
 
התבוסה במארן מוטטה את עצביו הרעועים של מולטקה, וב-[[14 בספטמבר]] שליח של הקיסר הודיע לו שהוא מפוטר מתפקידו, רשמית בגלל מצבו הבריאותי.{{הערה|סיריל פולס, '''מלחמת העולם הראשונה''', [[הוצאת מערכות]], [[1981]]. עמ' 73.}} הוא הוחלף בתפקידו ב[[אריך פון פאלקנהיין]]. עם זאת, דבר פיטוריו לא פורסם בציבור במשך מספר חודשים.{{הערה|מקס הייסטינגס, '''פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה''', [[הוצאת מודן]], [[2014]]. עמ' 470.}} פאלקנהיין האמין כי ייתכן שלא ניתן יהיה להגיע לפריצת דרך מהירה כפי שהגרמנים קיוו בתחילת המלחמה, ומשום כך התמקד בהסבת אבדות כבדות לצרפתים אשר יגרמו להם להיכנע, או כפי שניסח זאת: "לגרום לצרפת לדמם עד לבה". כפועל יוצא של תוכנית זו הוא אימץ שתי אסטרטגיות: הראשונה הייתה [[מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה#1916: חידוש לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת|לוחמת צוללות בלתי מוגבלת]], כדי לנתק את מדינות ההסכמה מאספקת הציוד מעבר לים, והתקפות ממוקדות מרובות נפגעים נגד החיילים הצרפתים. במטרה להסב את מרב הנפגעים, הוא תכנן לתקוף במקום שממנו הצרפתים לא יוכלו לסגת, הן מסיבות של זניחת עמדות אסטרטגיות והן מסיבות של [[פטריוטיות|גאווה לאומית]], ובכך קיווה לכלוא אותם. העיירה [[ורדן]] נבחרה לשם כך משום שהייתה מעוז חשוב מוקף בטבעת של מבצרים אשר שכן בסמוך לקו החזית הגרמני ומשום ששמרה של הדרך הישירה לפריז. [[קרב ורדן]] החל ב-[[21 בפברואר]] [[1916]], עם הפגזה ארטילרית גרמנית כבדה, שלאחריה התקדם הצבא הגרמני לעבר החפירות הצרפתיות תוך שימוש ב[[להביור]]ים, לראשונה במלחמה. למרות ההתקדמות הגרמנית האיטית וכיבוש מצודת דואומון, הכוחות הגרמניים לא הצליחו לכבוש את ורדן עצמה, ואף מטרתה העיקרית של המתקפה, לגרום לצבא הצרפתי "לדמם למוות", נכשלה אף היא, כפי שהוכיחה כמות האבדות הנכבדת בצד הגרמני. הבריטים מצדם פתחו באביב [[1916]], בהתקפה נרחבת שזכתה לכינוי [[הקרב על הסום]], במטרה לשבור את העמדות הגרמניות. הגרמנים לחמו היטב, וכמות האבדות הבריטיות הייתה בלתי נתפסת, עם זאת גם הגרמנים ספגו אבדות כבדות אך המטרה הבריטים לא הושגה, העמדות הגרמניות לא נשברו.
שורה 236:
בעקבות הכישלון, נתקף פריטוויץ בפאניקה. סגנו [[מקס הופמן]], הציע לו תוכנית שהייתה יכולה על פי דעתו להשמיד את הצבא הרוסי,{{הערה|[[סיריל פולס]], '''מלחמת העולם הראשונה''', [[הוצאת מערכות]], [[1981]]. עמ' 59.}} אולם פריטוויץ לא הסכים לשמוע על כך והורה על נסיגה ועל נטישת פרוסיה המזרחית. מולטקה מיהר להחליף אותו בגנרל הוותיק (שכבר פרש), [[פאול פון הינדנבורג]], וב[[אריך לודנדורף]] שהוכיח את יכולותיו במהלך המערכה בבלגיה. השניים קיבלו את תוכניותיו של הופמן, והארמייה השמינית הותירה אך מסך הסוואה מול הארמייה הרוסית הראשונה בפיקודו של [[פאול פון רננקמפף]], בעוד עיקר הכוחות כיתרו את הארמייה הראשונה בפיקודו של[[אלכסנדר סמסונוב]]. [[קרב טננברג]], הסתיים בניצחון גרמני מוחץ, בהשמדת הארמייה השנייה, ובהתאבדותו של סמסונוב. לאחר מכן התפנו הגרמנים לטפל בכוחות הארמייה הראשונה. חלק מכוחות הארמייה כבר נעו לכיוון טננברג כדי לחבור אל הארמייה השנייה (שכאמור כבר הושמדה), הדבר יצר פער בין כוחות הארמייה הראשונה.{{הערה|[http://www.firstworldwar.com/battles/masurian1.htm הקרב הראשון על האגמים המזוריים] באתר firstworldwar.com}} הרוסים השתמשו בתשדורות לא מוצפנות, מה שאפשר לגרמנים לדעת על כל תנועה שלהם.{{הערה|{{מערכות|דורון ארזי|מודיעין האלחוט של הצבא הגרמני|6/109696|327, דצמבר 1992, עמ' 27}}}} ב-[[7 בספטמבר]] פתח הינדנבורג בהתקפה באזור [[האגמים המזוריים]], שהתפתחה לקרב שכונה [[הקרב הראשון על האגמים המזוריים]]. כמו קודמו, גם קרב זה הסתיים בניצחון גרמני מזהיר שביסס את מעמדם של הינדנבורג ולודנדורף כמושיעי גרמניה.
 
שלא כמו הגרמנים, האוסטרו-הונגרים נחלו תבוסות משפילות מול הצבא הרוסי ב[[קרב גליציה]], ובלית ברירה נאלצו הגרמנים להקים ארמייה חדשה, [[הארמייה התשיעית (האימפריה הגרמנית)|הארמייה התשיעית]], כדי להושיע את האוסטרים. הינדנבורג מונה כמפקד הארמייה. ב-[[29 בספטמבר]] 1914 הוא פתח במתקפה, ולמחרת הצטרפה אליו גם [[הארמייה הראשונה (האימפריה האוסטרו-הונגרית)|הארמייה האוסטרו-הונגרית הראשונה]] בפיקוד [[ויקטור דנקל]]. ב-[[9 באוקטובר]] הגיעו הגרמנים והאוסטרו-הונגרים אל נהר הו[[ויסלה]]. [[הקרב על הוויסלה]] הסתיים בניצחון רוסי, והרוסים התכוננו להמשיך במתקפה בכיוון [[שלזיה]] שהייתה מרכז תעשייתי חשוב. הגרמנים תקפו אותם ליד לודז' ([[קרב לודז']]) ואילצו אותם לסגת במקצת עד מזרחית ל[[ורשה|וורשה]]. מזג אוויר גרוע גרם להפסקת הפעילות המלחמתית למספר חודשים. בשל לחצו של הרמטכ"ל האוסטרו-הונגרי [[קונרד פון הצנדורף]], לחץ על פאלקנהיין להקצות לו כוחות גרמניים לצורך גירוש הרוסים מגליציה. פאלקנהיין סרבסירב בהתחלה, אולם לאחר מכן השתכנע והורה לגנרל [[אוגוסט פון מקנזן]] לפתוח במתקפה עם [[הארמייה ה-11 (האימפריה הגרמנית)|הארמייה ה-11 הגרמנית]] ו[[הארמייה הרביעית (האימפריה האוסטרו-הונגרית)|הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית]]. ב-[[1 במאי]] [[1915]] נפתחה [[מתקפת גורליצה-טרנוב]] אשר זכתה להצלחה מסחררת, וב[[יולי]] של אותה שנה פתחו הרוסים בנסיגה מבוהלת מגליציה שזכתה לכינוי "[[הנסיגה הגדולה]]".
 
===החזית הבלקנית===