רצועת חוף תל אביב-יפו – הבדלי גרסאות

'''רצועת חופי תל אביב-יפו''' מתמשכת לאורך כ-14 קילומטרים על שפת [[הים התיכון]], ומהווה מרכיב מרכזי בחיי תושבי [[תל אביב-יפו]] ובדימויה כעיר חוף. חלק ניכר מ[[חוף|רצועת החוף]] משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחים לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה, [[טיילת|טיילות]] ופארקים. חלק קטן משמש לפעילויות אחרות, שבחלקן סגורות לציבור. רצועת החוף כוללת גם ארבע [[wikt:מעגנה|מעגנות]] ([[תחנת הכוח רדינג|רדינג]], נמלי [[נמל תל אביב|תל אביב]] ו[[נמל יפו|יפו]], והמרינהו[[מרינה תל אביב|המרינה]]).

רצועת החוף מתחלקתנחלקת לשלושה חלקים עיקריים:

* הרצועה הצפונית -– מגבול תל אביב-[[הרצליה]] בצפון ועד ל[[נחל ירקון]] מדרום

* רצועת החוף המרכזית -– מהירקון ועד לטיילת חומות [[יפו]]

* הרצועה הדרומית -– מנמלמ[[נמל יפו]] ועד לגבול יפו-יפו–[[בת ים]]

מבחינה טופוגרפית, רצועת החוף של תל אביב כוללת רכס [[כורכר]] מקוטע, המהוה חלק מרכס ה[[כורכר]] השני של [[מישור החוף]] (מול החופים ניתן להבחין בתוך הים ב[[טבלת גידוד|שרידי הרכס הראשון]], למשל ב[[סלע אנדרומדה]]). הרכס בתחומי תל אביב-יפו נמתח מ[[רכס הכורכר הצפון-מערבי של תל אביב-יפו]] בין חוף הצוק מצפון לחוף וטיילת תל ברוך בדרום, שם נקטע הרכס בגלל נחל הירקון, ומתחדש ב[[גן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]]. הרכס נקטע באזור [[כיכר אתרים]], ומתחדש ביפו (המקטע נוצר בגלל תוואי קדום של [[נחל איילון]] שנשפך בעבר ל[[הים התיכון|ים התיכון]] מצפון ליפו). רכסי הכורכר מתנשאים עד לגובה של כ-25 מטרים, ומשפיעים על רוחבו של החוף ועל תכנונו.

עד שנות ה-20 כמעט שלא התייחסו [[תכנון ערים|מתכנני ערים]] לחוף הים בהקשרים של שימושי פנאי ונופש אלא רק בהקשרים של [[ספנות]] ושל [[דייג]]. בהתאם לכך, מתכנני [[אחוזת בית]] והשכונות היהודיות שקדמו לה, לא התייחסו כלל לקרבתם לחוף הים, ועל תל אביב נאמר שנוסדה כשגבה אל הים.{{הערה|לדברי ההיסטוריונים [[יעקב שביט]] ו[[גדעון ביגר]], תפיסה זו אינה מדויקת: "לאמיתו של דבר, תל-אביב לא נבנתה כשגבה אל הים, מתנכרת אליו לכאורה, או אפילו חוששת מפניו. בניגוד לערי חוף היסטוריות רבות לא הפרידה חומה בין בתי העיר לבין הים והגישה לחוף כמעט מכל נקודה בתל-אביב היתה קלה. אמנם כבר ב־1932 מתח ביאליק ביקורת על 'הקלקלה הגדולה של העלמת הים מכמה רחובות', והציע להרחיב את שפת הים כדי 'ליצור טיילת כמו באירופה', אך רק משנות ה-50 ועד שנות ה-70 תוארה תל-אביב כעיר, שעשתה הכול כדי להסתיר את הים" (יעקב שביט וגדעון ביגר, '''ההיסטוריה של תל-אביב''', א: '''משכונות לעיר (1909–1936)''', תל אביב: רמות – אוניברסיטת תל-אביב, תשס"א 2001, עמ' 38). ראו גם אגדה לילדים בנושא זה: עמרי יבין, "הים האכזר, או: מדוע נבנתה העיר העברית הראשונה כשגבה אל הים?", '''תל אביב עיר אגדה: 11 אגדות תל-אביביות''', איורים: [[אבנר כץ]], רמת גן: כנרת, 1989.}}

כשהעיר התפתחה החלו פרנסי תל אביב להתייחס לחוף הים כאל אזור בעל פוטנציאל כלכלי, אך בעיקר בתחומי התעשייה. כך למשל הציע [[מאיר דיזנגוף]] לבנות [[נמל]] באזור חוף ירושלים של ימינו, ואף לסלול [[מסילת רכבת]] לאורך החוף. כן הוצע לרכז את מפעלי התעשייה בחופים. בה בעת גם תושבי תל אביב גילו את הערך הנוסף של עיר השוכנת לחוף ימים - רצועת חוף לרחצה, טיול ונופש. השפעה רבה על השינוי בתפישת החוף הייתה גם ל[[חיים נחמן ביאליק]], שראה לנגד עיניו את העיר [[אודסה]] שלשפת [[הים השחור]], על חופיה והטיילות שלה. לביאליק הייתה השפעה רבה על דיזנגוף ועל פרנסי העיר, והוא הצליח להשפיע עליהם לגנוז את התוכניות לשימושי תעשייה, ולראות בחוף שטח המיועד לשימושי פנאי ונופש. התפתחות אחרת בעלת חשיבות בראשית שנות ה-20 הייתה החלטתם של שלטונות המנדט להעביר לרשות מועצת העיר תל אביב{{הערה|1=הפרדתה של תל אביב מיפו על מנת להקטין החיכוך בין האוכלוסייה הערבית ליהודית ובמטרה לאפשר את פיתוחה העצמאי של תל אביב, תהליך שהחל בשנת 1921 והסתיים רשמית ב-11 במאי [[1923]], כאחד מלקחי שלטונות המנדט מ[[מאורעות תרפ"א]] ביפו (לקח נוסף היה הטלת מיכסות על העלייה היהודית בהתאם לכושר הקליטה הכלכלי של היישוב וזאת לאחר שמאוקטובר 1920 היו שערי הארץ פתוחים לרווחה לכל מספר של עולים), לא הייתה מושלמת. בתל אביב לא נתכוננה עירייה כי אם מועצת עיר (Townshiptownship), שהייתה כפופה בכמה עניינים ליפו. ראו מאמרו של [[גדעון ביגר|ביגר גדעון]] [http://historynet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12795&str1=%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9C&x=9&y=14&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1 התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1934-1909].}} את כל רצועת חוף הים (אדמת מחלול - אדמה ללא בעלים על פי חוק הקרקעות העות'מאני) מרחוב אלנבי ועד [[נחל הירקון]], ובכך איפשרהאפשרה גישה ישירה לים מכל נקודה במרחב העירוני. לבסוף נתרצו גם פרנסי העיר. בשנת [[1921]] נפתח [[קזינו גלי אביב]] ו[[רחוב אלנבי]] הוסט אל החוף כדי לקשרו לשטח הבנוי של העיר. קווי הסעות החלו לקשר בין העיר והחוף. מתקני חוף קמו על רצועת החוף.

באותה התקופה, כאנטי תיזה לפתיחת החוף הדרומי לשימושי פנאי ונופש של הציבור, נוצרה על רכס הכורכר מצפון לרחוב אלנבי [[שכונת מחלול]]. הייתה זו [[שכונת עוני]] שכללה פחונים וצריפים. השכונה הוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך [[מאורעות תרפ"א]], לעולי [[העלייה השלישית]] ועל מנת למנוע את התפשטותו דרומה (לכיוון יפו) של בית הקברות המוסלמי 'עבד אל נבי' (שרידיו נמצאים היום בתחום גן העצמאות). בשכונה הוקמו שני בתי חרושת: בית חרושת לאריגת וצביעת משי 'דלפינר-יוחננוף' ומפעל עיבוד עורות של 'האחים לבקוביץ' (לימים [[סליק|הסליק]] בחצריו פעילות מחתרתית של [[ההגנה]] -– 'מכון א' לייצור נשק, מהראשונים והמרכזיים במכוניה), שצחנתם נישאה למרחוק ושיפכיהם זיהמו את החוף הסמוך.

במסגרת שיקום החופים הוכנה תוכנית לבניית בתי מלון מודרניים לאורך החופים הצפוניים (של רצועת החוף המרכזית). בתי מלון רבים הוקמו, אך הם גרמו לחסימת זרימת רוחות הים אל העיר. בנוסף לכך הוקמה [[מרינה תל אביב|מרינה]] מול בריכת גורדון. בניית המרינה גרמה להרחבת חוף גורדון שמדרום לה ולהרס החוף שמצפון לה בשל שיבוש תהליכי הסעת החולות על ידי גלי הים. נוסף לכך היא גרמה לקטיעת רצף חופי הים הפתוחים לציבור הרחב. במסגרת פרויקט הפיתוח הוחלט לבנות במקומה של שכונת מחלול (אשר תושביה החלו להתפנות בשנות ה-50) את פרויקט [[כיכר אתרים]].

* '''חוף מציצים (שרתון)''' – החוף שמדרום ל[[נמל תל אביב]], נקרא בעבר על שם מלון שרתון שעמד בסמוך ולפני-כן נקרא חוף זבולון על שם [[בית הספר הימי זבולון]], בית הספר הימי הראשון בארץ (1928). החוף שופץ וחודש בשנים האחרונות. החוף זכה לפרסום רב כשצולם במקום הסרט '''[[מציצים]]''' בשנת [[1972]] ומאז נקרא חוף מציצים. בחוף [[טבלת גידוד|טבלאות גידוד]] וסלעים ימיים.

* '''החוף [[חוף נפרד|הנפרד]]''' ('''נורדאו''', מוכר גם בכינוי '''חוף שרתון'''{{הערה|{{כיכר השבת|1=צביקה גרוניך|2=החוף הנפרד "שרתון" נפתח לרחצה|3=178483|4=6 באוגוסט 2015}}}}) הוא– [[חוף רחצה נפרד]] שמוקצה לאוכלוסייה הדתית, בוובו מחולקים ימי השבוע לימי רחצה נפרדים לגברים ולנשים. (ימים א, ג, ה לנשים;, ימים ב, ד, ו לגברים).

*'''חוף הילטון''' – החוף שמתחת לגן העצמאות ול[[מלון הילטון תל אביב|מלון הילטון]]. מתחלק לחוף צפוני, שמאופיין באוכלוסיית ה[[להט"ב]] שמתכנסים בו, בעיקר בסופי השבוע{{הערה|1=רועי יולדוס רוזנצוייג, [http://www.mako.co.il/pride-news/local/Article-fa6f3a7f7724831006.htm לוהט: חוף הילטון בתל אביב - אחד מעשרת החופים השווים בעולם לגייז], אתר מאקו, 2012}}. ולחוף דרומי צר (בשל חסימת הסעת החולות שנגרמת על ידי המרינה), המוכר כחוף [[גלישת גלים|הגולשים]]. בין החוף הנפרד לחוף הילטון יש רצועה נוספת, לא מוכרזת, שבה מותר לשחרר [[כלב|כלבים]] המוכר כחוף הכלבים. בחוף [[טבלת גידוד|טבלאות גידוד]] וסלעים ימיים. בחוף הילטון נרצח בשנת [[1933]] [[חיים ארלוזורוב]]. אנדרטה לזכרו הוצבה בטיילת חוף הילטון הדרומי.

*'''חוף גורדון''' (– מול [[רחוב גורדון]]), החוףמדרום שמדרוםל[[מרינה למרינהתל אביב|מרינה]] ול[[כיכר אתרים]]. מהחופים הרחבים ביותר (בגלל השינויים בהסעת החולות שנגרם על ידי המרינה). במקום הוצב לאחרונה לוח ציון לתחנת הרדיו ולספינת [[קול השלום]] שעגנה ממול, וגם לספינת המעפילים [[העפלה|טייגר היל]] שנתפסה בסמוך. בשנת 2016 נשתלו בתחום החוף 22 עצי [[דקליים|דקל]] כמנין שנותיו של {{נזכור את כולם|518225|סגן רועי פלס ז"ל}}, שנפלשגדל בעיר ונפל ב[[מבצע צוק איתן]]. מול חוף גורדון נמצא אתר [[צלילה]] פופולרי. על רכס הכורכר מעל לחוף שכנה עד אמצע שנות ה-60 [[שכונת מחלול]].

*'''חוף פרישמן''' (– מול [[רחוב פרישמן]]), במקום ציון למטה [[הפלמ"ח]] ([[הבית האדום]]) ששכן ממול קטע החוף שבין חוף גורדון לחוף פרישמן, ולוח ציון לאנייתלאוניית האצ"ל [[פאריטה]].

*'''חוף בוגרשוב''' – מול [[רחוב בוגרשוב]] ו[[כיכר לונדון|גן לונדון]]. במקום [[אנדרטה]] לציון אנית [[האצ"ל]] [[אלטלנה]].

*'''חוף ירושלים (אלנבי)''' – חוף הרחצה הראשון של תל אביב, מול [[כיכר הכנסת]]. בעבר שכן במקום [[קזינו גלי אביב]]. בשנת [[1987]] הוסב שם החוף לחוף ירושלים כמחווה ל[[טדי קולק]] ול[[עיריית ירושלים]] במלאת עשרים שנה לאיחודה.

*'''חוף גאולה''', הסמוך– סמוך ל[[רחוב גאולה]]. עקב ביטול תחנת ההצלה בו נטמע בחוף ירושלים.

*'''חוף אביב''' החוף– שמצפוןמצפון לדולפינריום ול[[פארק צ'ארלס קלור]], מוכר גם כחוף [[תוף|המתופפים]], בשל פעילות שמתקיימת בו בימי שישי.

*'''חוף צ'ארלס קלור''' – חוף צר, מול חלקו הדרומי של [[פארק צ'ארלס קלור]], מהחופים הבודדים ללא שובר גלים.

*'''חוף גבעת עלייה''' – חוף הרחצה המוכרז היחיד של [[יפו]], מול שכונת גבעת עלייה. במקום טיילת ססגונית. מהחופים הבודדים ללא שובר גלים.

* [[רכס הכורכר הצפון-מערבי של תל אביב-יפו]] (מעל לחוף תל ברוך וחוף הצוק ועד להרצליה)

* [[תחנת הכוח רדינג]]

* [[שפך הירקון|חצי האי הירקוני ושפך הירקון]]

* [[נמל תל אביב]]

* [[גן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]]

* [[כיכר אתרים]]

* [[בריכת גורדון]]

* [[מרינה תל אביב]]

* [[שכונת מחלול]]

* '''טיילת להט''' -– הטיילת המרכזית של תל אביב, המוליכה מחוף גורדון ועד לחוף אביב. צמודה לרציף הרברט סמואל. הטיילת נחנכה בשנת [[1939]], כטיילת צרה ומוגבהת מעל הים. הטיילת הוזנחה והתפוררה, וב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] נהרסה לקראת בניית טיילת חדשה. בשנת [[1982]] נחנך המקטע הראשון בטיילת החדשה. הטיילת החדשה רחבה ומרוצפת בחלוקי נחל. היא מופרדת מהחוף ברצועה צרה של צמחי חוף. הטיילת כוללת מספר פסלים (למשל "[[מעבר לגבולות]]") ולוחות הנצחה. בשנת [[1998]] נקראה על שם ראש העירייה [[שלמה להט]], שבתקופת כהונתו נבנתה. בשנת [[2011]] שופצה הטיילת ונוסף בה שביל ל[[אופניים]].

* [[כיכר לונדון]]

* [[כיכר הכנסת]]

* [[פארק צ'ארלס קלור]]

* [[טיילת יפו]] הטיילת שמקשרת בין פארק קלור ליפו. נחנכה בשנת [[1999]]. המשכה מגיע עד נמל יפו, לאורך רחוב רציף עליה שנייה ומתחת ל[[יפו העתיקה|גבעת יפו]]. הטיילת כוללת סימון של תוואי חומת יפו הקדומה.

* [[נמל יפו]]

* [[מדרון יפו]]

* [[מעוז עזריהו]], '''תל אביב העיר האמיתית-: מיתוגרפיה היסטורית''', 2005, הוצאת [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], עמודים 301-271271–301.

* [[אורי דביר]], '''נקודת חן. תל אביב יפו''', מהדורה מעודכנת, תל אביב: [[מודן הוצאההוצאת לאורמודן|מודן]], בעתשנ"מב 1991.

* יעל זילברשטיין, [http://www.teva.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/tlv_challenges.pdf '''אתגרים בשמירה על חופי מחוז תל אביב'''], [[החברה להגנת הטבע]] - קהילת תל אביב- יפו והסביבה, ספטמבר 2012