תדיאוס סטיבנס – הבדלי גרסאות

הקונגרס החדש, שהתכנס ב-4 במרץ 1867, לא התנגד לג'ונסון כפי שסטיבנס קיווה. הוא יצא לפגרה עד יולי, למרות שוועדת השיפוט ערכה שימוע בנוגע לנושא הדחת הנשיא. סטיבנס תמך בכך, אולם אחרים התלהבו פחות כשהתברר ש[[הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית]], בנג'מין ווייד, יהיה המחליף שלו. ווייד היה רדיקלי ותמך בחלוקה מחדש של ההון. נאום שלו בקנזס הרשים אפילו את [[קרל מרקס]], שהזכיר אותו במהדורה הראשונה של [[הקפיטל]]. ווייד גם תמך במתן [[זכות הצבעה לנשים]]. לכן היססו בהדחת ג'ונסון. סטיבנס התנגד לנשיא קשות, והוא לחץ על ההדחה. למרות זאת, הוא עבד עם הממשל כשהיה זקוק לכך: הוא השיג תמיכה ל[[רכישת אלסקה]] וביקש מסיוארד, מזכיר המדינה, למצוא עוד טריטוריות להתרחבות.

 

 

הקונגרס נפגש שוב בדצמבר, ולמרות שהוועדה תמכה ברוב זעום בהדחת ג'ונסון, בית הנבחרים דחה זאת. ב-[[13 בינואר]] 1868, הסנאט ביטל את ההשעיה של סטנטון. גרנט התפטר, וסטנטון חזר לתפקידו. ב-[[21 בפברואר]], הנשיא פיטר את סטנטון ומינה במקומו את הגנרל לורנזו תומאס. סטנטון התבצר במשרדו, וסטיבנס הקים מהומה בקונגרס. הוא טען שיש להדיח מיד את הנשיא. הוא דרש לקיים ב-[[24 בפברואר]] עוד דיון בנוגע להדחה, למרות שבריאותו לא נתנה לו לגמור את נאומו. הוא האשים את ג'ונסון בניסיון להשתלט על הממשלה, ובהתעלמות מרצון העם. הוא אמר שההדחה היא אכן עניין פוליטי, אבל ששהיא כדי לשחרר את השחורים. הבית תמך בהדחת הנשיא, ברוב של 126 לעומת 47.