שדרות בן-גוריון (הרצליה) – הבדלי גרסאות

הצורך בסלילת כביש 482 מהרצליה לתל אביב, ששדרות בן-גוריון הן חלק ממנו, עלה בעקבות [[המרד הערבי הגדול|המרד הערבי]], אז נסגרה הדרך לתל אביב, שעברה דרך [[שייח מוניס]], ותושבי הרצליה ורמת השרון נאלצו לנסוע דרך [[רעננה]], [[רמתיים]], [[פתח תקווה]] ורמת גן, דרך שאורכה 35 ק"מ ונמשכה לעתיםלעיתים יום שלם. ועדי היישובים החליטו על סלילת הכביש, שעלותו נאמדה ב-19 אלף [[לירה ארץ ישראלית|לא"י]]. הרצליה מימנה כשני שלישים מהעלות, ורמת השרון את השליש הנותר. לשם כך, [[משכון|משכן]] הוועד של רמת השרון את מכון המים של המושבה. חברת [[סולל בונה]] התחילה בסלילה כבר בקיץ 1936, אך העבודות נתקלו בקשיים כבר מהרגע הראשון: הערבים התנגדו לכך שהכביש יעבור בשטחי ה[[וקף|ווקף]], מושל המחוז עמד על כך שהכביש יעבור בשטחי שייח מוניס ולבסוף התברר כי העלויות גבוהות מהמשוער, והוועדים לא עמדו בהן. העבודות חודשו רק ב-[[1939]], לאחר שהוועדים לקחו הלוואה, ולאחר שהוטל מס נסיעה על קווי [[אגד]], לצורך מימון הסלילה. סוגיית הקרקעות נפתרה בסיועו של [[משה שרת]]. באוקטובר [[1941]] נחנך הכביש, בשם "דרך הרצליה", והדרך לתל אביב התקצרה ל-12 ק"מ.{{הערה|{{דבר||עם פתיחת הכביש החדש הרצליה–רמת השרון–תל אביב|1941/10/16|00203}}}}