עלילת כרת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור ליורש עצר |
מ דיוק בקישור |
||
שורה 9:
תחילתה של העלילה היא באסון הכבד הפוקד את המלך '''כרת''' - 'עבד אל', מלכה של '''חובור''', שבו מתים כל צאצאיו בנסיבות שונות. הוא נותר ערירי, ובשנתו הוא בוכה ואז מתגלה אליו '''אל''', ראש הפנתיאון, שמנחם אותו ומייעץ לו להקריב קורבנות לו ול[[בעל (אל)|בעל]] (ובהם טלה, גדי, לחם, ציפור ויין). לאחר הטקס לפי ההתגלות, על כרת לאסוף [[צבא]]{{הערה|1=KTU.1.14.I-II}}, לתקוף את העיר '''אודום''' ולבקש ממלך העיר '''פבל''', לתת לו לאישה את '''חורי''' בת המלך, בעלת היופי האגדי, שיפה כאלה [[ענת (אלה)|ענת]], בתמורה להסרת ה[[מצור]]{{הערה|1= KTU.1.14.III}}.
המלך כרת מתעורר משנתו ועושה כפי עצתו של אל. הוא זובח לאלים אל ובעל, נושא ידיו לשמיים, מכין מזון לעירו, מגייס צבא עצום שמונה שלוש מאות אלף חיילים, מצייד אותם כראוי ויוצא בראשם. בסוף היום השלישי הם מגיעים למקדש [[אשרה (אלה)|אשרה]] אלת [[צור]] ו[[צידון]], ושם הוא נודר [[נדר (יהדות)|נדר]] שאם היא תהיה בעזרו, הוא יתרום לעבודתה, ויכפיל את משקל הנסיכה חורי בכסף, ואף ישלש אותה בזהב. בסופם של ארבעה ימים נוספים, הוא מגיע לאודום, תוקף את סביבותיה ומטיל עליה [[מצור]], עד שלבסוף '''פבל''' מלך אודום נכנע לו ומוסר לו את בתו היפה לאישה, למגינת לבם של תושביו{{הערה|1=KTU.1.14.III-V.}}.
לרגל המאורע מתכנסים האלים לאסיפה מיוחדת, ובעל מציע לאל לברך את כרת. ואל מברך את כרת
בנו של כרת, '''אלחוא''' תוהה לעצמו איך אביו בן אל יכול למות, ובוכה אצל אביו הגוסס. כרת מרגיע אותו ומבקש ממנו להתאפק ולהשאיר את האבלות והדמעות לאחותו שמנת. הוא מבקש ממנו שייקרא לאחותו, אבל יסתיר את דבר גסיסתו ויספר לה, כי הוא עורך זבח ומזמין אותה לבוא עם התוף שלה. אלחוא נוטל את הרומח שלו, יוצא אל שמנת ומגיע אליה בדיוק לכשיצאה לשאוב מים. אלחוא מניח את רומחו ושמנת נופלת לארץ מכיוון שהיא מבינה שאביה חולה, אך אלחוא מנסה לטעון שמדובר בזבח ועצרת{{הערה|1=KTU.1.16.I}}. שמנת לא מקבלת את ההרגעה וחוקרת את אלחוא והוא מספר לה כי אביהם חולה כבר כמה חודשים, והיא בוכה וגם לא מבינה איך אביה בנו של אל ימות ככל בן תמותה, ונכנסת בוכיה לאביה{{הערה|1=KTU.1.16.II}}.
| |||