אבשלום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-צור +צור)
שורה 67:
פרופ' [[אלכסנדר רופא]] כתב{{הערה|שם=רופא|{{מטח|אלכסנדר רופא|המדינה של דוד - מהפכה ומלחמת אזרחים|14549}}}} כי ההתמקדות המקראית בפן האישי ובאופיו של אבשלום חושפים רק חלק מהתמונה הכוללת, וכי בפרספקטיבה רחבה יותר לא יכול היה אבשלום "לגנב את לב כולם" מבלי שגורמים עמוקים בעלי הד רחב יותר יפעלו לטובתו וכנגד דוד. מלכות דוד סימנה מהפכה בשיטת המשטר שהיה קיים בישראל מימי קדם - ממשטר של שבטים, משפחות ובתי-אב, המונהגים בעיתות חירום על ידי שופטים, עבר השלטון בימי דוד ל[[משטר מלוכני]] בעל מוסדות של קבע ובראשם [[צבא]], שבבסיסו חיילים שכירים מקצועיים המקבלים שכר מקופת המלוכה. שיטת ממשל זו מצריכה שלטון מרכזי חזק, היוזם פרויקטים לאומיים, ובהם סלילת כבישים ובניית ביצורים. חלק מפרויקטים אלו, כמו גם המלחמות והקרבות שניהל המלך דוד כנגד העמים השכנים, נעשו בדרך של גיוסי חובה שהיו לטורח על אזרחי המדינה, שעיקר כלכלתה נשען על [[חקלאות]]. גיוסי חובה אלו היו בדרך כלל ללא תמורה וללא התחשבות בלוח השנה החקלאי. כל אלו יצרו [[אנטגוניזם]] בקרב ישראל כנגד מלכם.
 
נקודה אחרת שגרמה להתרחקות העם ממלכו היא תופעת שירות הזרים בראש האדמיניסטרציה של הממלכה. דוד העסיק חיילים שכירים זרים, פקידים זרים ובעלי מלאכה זרים הבאים מ[[צור (לבנון)|צור]]. הבחירה בהם באה, בחלקה לפחות, מהיעדר מסורת של שלטון מרכזי בישראל שהייתה מחולקת לשבטים אוטונומיים למחצה, וכן מהיעדר אנשי מקצוע בתחומי הממשל והניהול{{הערה|[[בנימין מזר]], "סופר המלך דויד ובעיית הפקידות הגבוהה במלכות ישראל הקדומה", בתוך: הנ"ל, '''כנען וישראל: מחקרים היסטוריים''', ירושלים תש"ם, עמ' 208–221. המאמר הוא הדפסה מחודשת, בשינויים קלים, של: '''ידיעות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה''' יג (תש"ז), [http://www.dlir.org/archive/archive/files/bies_vol-13_3-4_apr-sep_1947_p105-114_3313b72cbf.pdf עמ' 105–114].}}. ייתכן ועל יחסו של דוד לזרים אפשר ללמוד עוד בהיותו נרדף על ידי [[שאול המלך]] וחייליו, ובהיותו מפקד כנופיית עבריינים, כפי שנאמר: " וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" ({{תנ"ך|שמואל א|כב|ב}}). פרופ' רופא כתב כי "המסורת של דוד ראש גדוד הביאה אותו לקרב אנשים, לא על פי מוצאם אלא לפי כישוריהם, לפי התועלת שהם יכולים להביא לעניין המשותף... בכך פרץ דוד את המסגרות הישנות. המשפחה והשבט אינם קובעים עוד דבר, קובע הממשל של המלכות. פקיד זר, הדרם בן עבדא או שושא הסופר, קובע יותר מאסיפת זקני יהודה בחברון!". ראיה לעוצמת הרגשות כנגד המצב הקיים והמלך דוד ניתן למצוא בעובדה כי אף על פי שכל ישראל מרד, בראש המרד עמד [[שבט יהודה]] - שבטו של המלך. ייתכן ואבשלום בחושיו החדים חש בהתמרמרות ביהודה ושאפתנותו העמידה אותו כמנהיג למרד שלא פרץ קודם לכן מחוסר מנהיג{{הערה|שם=רופא}}.
 
לסיבות אלו ניתן גם להוסיף טינה בקרב נאמנים של שאול המלך ויורשיו שעדיין נטרו לדוד על מלחמתו בשאול ותפיסת המלכות ונתינת בני השושלת לגבעונים שהמיתו אותם{{הערה|{{ציטוטון|וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת, וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי. וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי ה' וַיִּפְּלוּ (שבעתים) שְׁבַעְתָּם יָחַד, (והם) וְהֵמָּה הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים (תחלת) בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים}}.}}. הד ברור לכך ניתן למצוא במעשי [[שמעי בן גרא]], איש מ[[שבט בנימין]] ומשפחת [[שאול המלך]] ש[[קללה|קילל]] את דוד כשזה עבר בעירו של שמעי, [[בחורים]], בבורחו מפני אבשלום.