אדריכלות נאצית – הבדלי גרסאות

'''האדריכלות הנאצית''' הייתה אחד הכלים ליישום [[משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם|התוכנית ליצירת התחדשות רוחנית ותרבותית]] בגרמניה בימי [[הרייך השלישי]], לפי תפיסתם של מנהיגיו.

 

ל[[אדריכלות]] ה[[נאציזם|נאצית]] היו שלושה תפקידים עיקריים: [[תיאטרון|תיאטרלי]], [[סמל]]י ו[[חינוך|חינוכי]].

האדריכלים הנאצים סברו כי מלבד תפקידם הפונקציונלי, על המבנים לשרת גם מטרות נוספות של העברת מסרים אידאולוגיים חינוכיים ותת-הכרתיים. ככלל, התנועה הנאצית ייחסה חשיבות גדולה ל[[אומנות (תרבות)|אומנות]] ול[[עיצוב]] ככלי [[התעמולה הנאצית|תעמולה]]. אחד הביטויים לכך היה מינויו של [[יוזף גבלס]], האדם השני בחשיבותו במפלגה הנאצית, לשר האומנות. מעבר לזאת לרבים מבכירי המפלגה הנאצית היה ניסיון או רקע השכלתי בתחום האמנות. [[אדולף היטלר]], למשל, התפרנס במשך תקופה מסוימת כצייר גלויות{{הערה|1=[[יואכים פסט]], '''היטלר, דיוקנו של לא איש'''}}.

בסגנון העממי–גרמני נעשה שימוש בעיקר בעיירות ובאזורים הכפריים, אשר ייצגו את העבר המיתולוגי של העם הגרמני בתקופה שבה לא היה נתון להשפעות חיצוניות.

 

היסודות של האדריכלות הנאצית לא היו חדשניים או פורצי דרך. שדרות עירוניות ארוכות ורחבות, אשר לאורכן בנויים מבני ציבור נמצאות בכל הערים הגדולות בעולם, ומבנים ציבוריים מכוסי כיפות קיימים עוד מהעולם העתיק. ייחודיותם במסגרת האדריכלות הנאצית נובעת בעיקר מן האובדן המוחלט של קנה מידה אנושי של הממדים שלהם, ומן ההשפעה המהממת שהם יוצרים על האדם העומד לצידם. ההשפעה לא הייתה אמורה להיות נעימה ומסבירת פנים, אלא ליצור חוויה של האדרה ועוצמה מדינית, ובכך למלא תפקיד חברתי–פוליטי.

 

דוגמה מוחשית למבנה המאחד בתוכו את כל המרכיבים שנמנו, ובין אלה שאף הגיע לשלבי סיום הוא בניין הקנצלריה (Kanzlei) ב[[ברלין]].

 

העובדה כי האדריכלות הנאצית התבססה על סגנונות קודמים, התקבלה באופן חיובי במיוחד, שכן היא שימשה לצורך חיזוק המסר בדבר קיום קשר בין התרבות הנוכחית לתרבות העם הגרמני בעבר. לתפיסתם, התרבות העממית-גרמנית וה[[אדריכלות נאו קלאסית|ניאו קלסיציזם]] האדריכלי היו בעלי קשר ישיר לתרבות ה[[ארים|ארית]] הקדומה אשר ביסודו של העם הגרמני.