אלביס קוסטלו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ +קטגוריה:אמני קולומביה רקורדס (לפי הוויקיפדיה האנגלית) (תג) (דיון) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{מוזיקאי
|שם=אלביס קוסטלו
|תמונה=[[קובץ:ElvisCostello09TIFF.jpg|200px|אלביס קוסטלו]]
|כיתוב=אלביס קוסטלו
|שם לידה=דקלן פטריק מקמנוס
שורה 20:
|אתר אינטרנט=
|סיווג=זמר}}
'''אלביס קוסטלו''' (ב[[אנגלית]]: '''Elvis Costello'''; נולד ב-[[25 באוגוסט]] [[1954]] ב[[לונדון]]) הוא שם הבימה של '''דקלן פטריק מקמנוס''', [[זמר]], [[מוזיקאי]] ויוצר [[בריטניה|בריטי]] ממוצא [[אירלנד|אירי]]. שמו המלא הוא '''דקלן פטריק אלוייסיוס מקמנוס''' אך את השם '''אלוייסיוס''' הוסיף בשלב מאוחר יותר.
קוסטלו מרבה לשנות את הסגנון המוזיקלי שלו מדי כמה שנים. למעשה, הוא הספיק להתנסות בכמעט כל ז'אנר מערבי: [[פאנק (Punk)|פאנק]], [[גל חדש (מוזיקה)|גל חדש]], [[קאנטרי]], [[רגאיי]], [[מוזיקת נשמה]], בלדות [[פופ]] ועוד. הדבר שמשותף לרוב אלבומיו הוא השימוש במשחקי מילים והומור מתוחכם בליריקה.
==ביוגרפיה==
אלביס קוסטלו נולד ב[[פדינגטון (שכונה)|פדינגטון]] שבלונדון, שם התגורר עד גיל 16. בשנת [[1971]] עבר עם אימו ל[[ליברפול]], שם הקים את הרכבו הראשון – צמד בשם "ראסטי". עם סיום לימודיו בתיכון עבר ללונדון, שם הקים להקה בשם "פליפ סיטי" שהייתה פעילה בשנים [[1974]]- [[1976]] וניגנה בעיקר רוק, כמקובל במועדונים הלונדוניים. בתקופה זו אימץ את שם הבמה '''די. פי. קוסטלו''' (D.P. Costello), המורכב מראשי התיבות של שמו הפרטי ושם נעוריה של אימו.
לפרנסתו עבד בין השאר כמזין נתונים בחברת קוסמטיקה, שאותה הנציח בשיר "Vanity Factory". לאחר ניסיונות ממושכים, הצליח לחתום חוזה עם [[חברת תקליטים עצמאית]] – "סטיף רקורדס", אז הציע לו אמרגנו לשנות את שמו ל'''אלביס קוסטלו''': שילוב שמו הפרטי של [[אלביס פרסלי]] עם שם נעוריה של אימו.
===שנות השבעים===
בתחילת דרכו שווק קוסטלו בקטגוריית [[פאנק (Punk)|פאנק]] כיוון שבאותה עת לא הייתה קיימת הקטגוריה [[גל חדש (מוזיקה)|גל חדש]] אליה השתייך בדיעבד. ב-[[25 במרץ]] [[1977]] הוציא קוסטלו את תקליט הסינגל הראשון שכלל שני שירים: "Less Than Zero" ו "Radio Sweetheart". חודשיים מאוחר יותר יצא אלבומו הראשון: "My Aim is True", שעל עטיפתו התנוסס צילום של קוסטלו בתנוחה המזכירה את [[באדי הולי]], כשהוא מרכיב את המשקפיים הגדולים שלימים יהפכו לסימן ההיכר שלו. האלבום דורג במקום ה-14 ברשימת האלבומים הגדולים בבריטניה ובמקום ה-40 בארצות הברית. במהלך אותה שנה הקים קוסטלו את להקת הליווי שלו – "האטרקציות" (The Attractions) – שכללה את סטיב נאיב ב[[פסנתר]], את ברוס תומאס ב[[גיטרה בס]] ואת פיט תומאס ב[[תופים]]. אז גם התפרסם [[להיט]]ו הגדול הראשון – "Watching The Detectives".
חברת התקליטים "סטיף רקורדס" שווקה אז רק בבריטניה, לכן הסינגלים והאלבום של קוסטלו הגיעו לארצות הברית רק באמצעות יבוא. ניסיונו של קוסטלו לשנות את המצב באמצעות בסקינג (Busking) – הופעה חיה מאולתרת אותה ביצע בפתח כינוס של חברת CBS בלונדון – הביא למעצרו. הדבר לא מנע ממנו לחתום על חוזה בחברת CBS בארצות הברית מספר חודשים לאחר מכן. בדצמבר [[1977]] הופיעו אלביס קוסטלו והאטרקציות בתוכנית הארוח "[[סאטרדיי נייט לייב]]" במקום להקת ה[[סקס פיסטולס]]. לאחר הופעה זו הוחרם קוסטלו מהופעה בתוכנית למשך 12 שנים, כיוון שבמהלך ביצוע השיר עליו הוסכם, הפסיק ועבר לבצע את השיר "רדיו רדיו" אותו רצה לבצע מלכתחילה. לאחר מסע הופעות עם אמני חברת התקליטים שלו (שהונצח באלבום "Stiff Live"), הקליטה הלהקה את האלבום "([[1978]]) This Year's Model" ממנו ידועים במיוחד השירים "I Don't Want To Go To) Chelsea)" ו-"Pump It Up".
שורה 36:
[[1979]] הייתה שנת שיא בקריירה של קוסטלו, עם הוצאת האלבום "Armed Forces". האלבום והסינגל "Oliver's Army" דורגו במקום השני בבריטניה. באותה שנה הפיק קוסטלו אלבום ללהקת ה[[סקא]] "[[הספשלז]]". על הצלחתו בבריטניה העיבה תקרית שאירעה במהלך ויכוח עם הזמרים סטפן סטילס ובוני ברמלט, במהלכו כינה קוסטלו השיכור את [[ריי צ'ארלס]] ו[[ג'יימס בראון]] "כושונים" (nigger). התקרית התפרסמה בעיתונות ופגעה קשות בקריירה של אלביס קוסטלו בארצות הברית למשך שנים רבות.
===שנות השמונים===
אלבומו הראשון של קוסטלו ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], ([[1980]]) "!!Get Happy", היה המוצלח ביותר מבין נסיונותיו הרבים בסגנונות מוזיקליים שונים. הוא התאפיין בשיריו הקצרים (20 שירים ב-50 דקות) ובמשחקי המילים האופייניים לקוסטלו.
שורה 53:
===שנות התשעים ואילך===
ב-[[1991]] הוציא קוסטלו את האלבום "Mighty Like a Rose" עם הלהיט "The Other Side of Summer". הוא השתתף בהלחנה ובהפקה של הפסקול למיני-סדרה בריטית, G.B.H, וחלק יחד עם שותפו לכתיבה ולהפקה את [[פרס באפט"א לטלוויזיה]]), למוזיקה הטובה ביותר לסדרת טלוויזיה.
קוסטלו התנסה במוזיקה קלאסית עם הרכבים שונים, אך חזר לרוק וללהקת האטרקציות בהקלטת האלבום ([[1994]]) "Brutal Youth". שנה מאוחר יותר יצא, "Kojak Variety", אלבום שירים שהוקלטו חמש שנים קודם לכן. ב-[[1996]] יצא "All This Useless Beauty", אלבום שירים שקוסטלו כתב לאמנים אחרים. קוסטלו יצא למסע הופעות במועדונים רק בליווי נייווה בפסנתר ובסוף השנה יצאו קוסטלו והאטרקציות למסע ההופעות האחרון שלהם יחדיו.
שורה 64:
ב-[[2001]] כתב קוסטלו מוזיקה לבלט חדש. שנה מאוחר יותר הוציא את האלבום "When I Was Cruel" באיילנד רקורדס, ופתח במסע הופעות עם להקת הליווי החדשה שלו – "האימפוסטרס" (Imposters), שהוררבה למעשה מחברי להקת האטרקציות בתוספת בסיסט חדש.
במרץ [[2003]] נכנסו אלביס קוסטלו והאטרקציות להיכל התהילה של הרוק (Rock and Roll Hall of Fame). ב[[ספטמבר]] הוציא את אלבומו "North" אשר הושפע מגירושיו ומהתאהבותו באשתו לעתיד, הזמרת ה[[קנדה|קנדית]] [[דיאנה קרול]].
ב-[[2004]] היה קוסטלו מועמד לאוסקר על השיר "Scarlet Tide" מפסקול הסרט "קולד מאונטיין", והשתתף עם אשתו בכתיבת אלבומה "The Girl in the Other Room". באותה שנה עיבד לתזמורת בלט איטלקי בשם "Il Sogno" המבוסס על [[חלום ליל קיץ]] של [[שקספיר]].
| |||