פתיחת התפריט הראשי

שינויים

 
=== רקע ===
עד שנת 1800, גרמניה הייתה כפרית ברובה, עם מעט מרכזי מסחר עירוניים. במאה ה-19 חל שלב של צמיחה כלכלית מהירה ומודרניזציה, בהובלתבייחוד בתחום התעשייה הכבדה. בשנת 1900 היתההיא לההפכה הכלכלהלכלכלה הגדולה ביותר באירופה, גורם ששיחק תפקיד מרכזי בכניסתה למלחמת העולם הראשונה ולמלחמת העולם השנייה. בעקבות ההרס שהותירה מלחמת העולם השנייה, גרמניה המערבית הפכה ל"נס כלכלי" לאחרבזכות הרפורמות והשינויים שהונהגו בהדרכתו הקפדנית של הקנצלר דאז, קונרד אדנאואר, ושר הכלכלה שלו, לודוויג ארהרד, ובעזרת הסיוע של תוכנית מרשל, בין היתר. כיום גרמניה היא הכלכלה הפרטית הגדולה ביותר באיחוד האירופי עם תמ"ג של כ-3 טריליון דולר.
 
=== מלחמת שלושים השנים ===
המיזוג של ארבע חברות גדולות אל תוך "Vereinigte Stahlwerke" (עבודות פלדה מאוחדות) בשנת 1926 היה המודל של תאגיד פלדה בארה"ב. המטרה היתה להגיע מעבר למגבלות של מערכת הקרטל הישן על ידי שילוב ההתקדמויות בו זמנית בתוך תאגיד אחד. החברה החדשה הדגישה את הרציונליזציה של מבני הניהול ואת המודרניזציה של הטכנולוגיה; היא השתמשה במבנה רב-מחלקתי והשתמשה בתשואה על ההשקעה כמדד להצלחה שלה.
 
בשנת 1913 שלטו היצוא האמריקאי והיצוא הגרמני בשוק הפלדה העולמי, כאשרבעוד בריטניהשבריטניה ירדה למקום השלישי.
 
במכונותבתעשיות כמו מכונות, ברזל ופלדה ותעשיות אחרות, חברות גרמניות נמנעו מתחרות, ובמקום זאת הסתמכו על איגודי סחרהסחר. גרמניה היתה מנהיגה עולמית בגלל ה"מנטליות הקורפורטיסטית" שלה, המסורת הביורוקרטית החזקההיציבה שלהועידוד ועידודמצד הממשלה. קשרים אלה הסדירו תחרות ואפשרו לחברות קטנות לפעול בצילן של חברות גדולות בהרבה.
 
==== מלחמת העולם הראשונה ====
במפתיע, גרמניה צנחה למלחמת העולם הראשונה (1914-1918). היא גייסה במהירות את כלכלתה האזרחית למאמץ המלחמתי. הכלכלה סבלה תחת המצור הבריטי, אשר ניתקה את גרמניה מאספקה.
 
==== רפובליקת וויימארויימאר ====
הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס גינה את הסכם ורסאי משנת 1919 וטען שהוא הרסני לשגשוג הגרמני והגלובלי. בספרו "התוצאות הכלכליות של השלום", קיינס תיאר את ההסכם כ"שלום קרתגוני"; ניסיון מוטעה להרוס את גרמניה בשם הנקמנות הצרפתית, במקום ללכת לפי העקרונות היותר הוגנים למען שלום בר-קיימא שנקבעו בארבע-עשרה הנקודות של הנשיא וילסון, אשר גרמניה קיבלה על עצמה בשביתת-הנשק. קיינס טען שסכומי הפיצויים שנדרשו מגרמניה היו הרבה יותר ממה שבאפשרותה לשלם, וכי אלה יביאו לחוסר יציבות דרסטית. הכלכלן הצרפתי אטיין מנטוקס חלק על ההשלכות הכלכליות של קיינס (1946). לאחרונה טענו כלכלנים כי הגבלת גרמניה לצבא קטן בשנות העשרים של המאה העשרים חסכה לגרמניה כל כך הרבה כסף כך שיכלה להרשות לעצמה לשלם את תשלומי השילומים.
 
למעשה, סך השילומים הגרמניים שבוצעו בפועל היו נמוכים בהרבה מכפי שציפו. בסך הכל הגיעו 20 מיליארד מארקים גרמניים (מקביל לשווי של כ-5 מיליארד דולר אמריקאי או כ-1 מיליארד ליש"ט בריטיים). התשלומים הגרמניים הסתיימו בשנת 1931.
 
המלחמה והאמנה באו בעקבות ההיפר-אינפלציה של ראשית שנות העשרים, שגרמו להרס המבנה החברתי והיציבות הפוליטית בגרמניה. במהלך האינפלציה, ערך המטבע של האומה, "Papiermark", קרסאיבד מערכו, ומשנת 1918 צנח מ-8.9 טריליון לדולר אמריקאי אחד בשנת 1918, ל-4.2 טריליון דולר אמריקאי עד נובמבר 1923.
 
השפל הגדול פגע קשה בגרמניה: לא היו לה הלוואות אמריקאיות חדשות, האבטלה זינקה בעיקר בערים הגדולות, שבתמורה הזינה קיצוניות ואלימות בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני, כשמרכז הספקטרום הפוליטי נחלש. גרמניה שילמה כשליש מתשלומי המלחמה שלה כשהושעולאחר שהושעו ב-1932 על ידי ועידת לוזאן ב-1932. כישלון הבנקים הגדולים בגרמניה ובאוסטריה ב- 1931 החמיר את משבר הבנקאות העולמי.
 
כך, כידוע, גרמניה הייתה בין המדינות שנפגעו בצורה הכי קשה מהשפל הגדול, משום שההתאוששות והשיקום של הענפים העיקריים מומנה על ידי הלוואות זרות שאינןשאין ברביכולתן קיימאלהתקיים ולשרוד לאורך זמן. וכאמורכאמור, חובות פיצויתשלומי המלחמההפיצויים הפחיתו את נטייתכדאיות ההשקעהההשקעות, ואולי החשוב מכל, הממשלה יישמה מדיניות צנע נוקשה שהביאה לדפלציה.
 
מאחר והאבטלה הגיעה לרמות גבוהות מאוד, הסוציאליסטים הלאומיים צברו כוח פוליטי נוסף והחלו לפעול במדיניותם הבלתי אנושית נגד המיעוט היהודי, ההתנגדות הפוליטית וקבוצות רבות אחרות. לאחר שנבחרו לשלטון, נקטו הסוציאליסטים הלאומיים שורה של צעדים מהירים לביטול הדמוקרטיה. מדיניות הסחר שלהם כללה משטר מדיניות אוטרקית שמטרתו לבטל את כל הייבוא, כגון מוצרי מזון, שניתן להחליפם בתחליפים מקומיים או בחומרי גלם לתעשיות הצרכניות. רק ייבוא ​​של עפרות ברזל ופריטים דומים נחשבו לנחוצים משום שמטרתה העיקרית של הממשלה היתה לחזק את כושר הייצור של מוצרים צבאיים. באופן מעניין, הן הקבוצות הגרמניות הנרדפות והן הלא נרדפות סבלו מהמדיניות האוטרקית המגבילה.<ref>{{צ-ספר|שם=Jörg Baten: A History of the Global Economy, From 1500 to the Present, page 62|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=2016}}</ref>
594

עריכות