דמוקרטיה טוטליטרית – הבדלי גרסאות

כפי שטלמון כותב, הפילוסופיה של הדמוקרטיה הטוטליטרית מבוססת על ראייה מ"למעלה-למטה" של ​​החברה, שבה האזרחים חותרים להשגת אמת פוליטית מוחלטת ומושלמת. הפרט בעצמו לא יוכל להגיע לאמת זו באופן עצמאי; מוטלת עליו חובה ואחריות לסייע לבני ארצו להגיע לאותה אמת. יתר על כן, כל פעילות ציבורית או פרטית שאינה מקדמת או מזדהה עם מטרה כזו - אין לה תכלית מועילה, היא מבזבזת זמן ואנרגיות ולכן נדרש לחסל אותה. לפיכך, מאמצים כלכליים וחברתיים, אשר נוטים לחזק את הקולקטיב נחשבים בעלי ערך, בעוד שחינוך ודת, הנוטים לחזק את הפרט - נתפסים כבלתי מועילים. "אתה לא יכול להיות אזרח ונוצרי בעת ובעונה אחת", אומר טלמון, בהתייחסו לטענותיו של רוסו, "על נאמנויות מתנגשות".

 

 

מאו מכיר בכך שלמונח "טוטליטרי" יש קונוטציה שלילית הקשורה אליו, כפי שג'ובאני ג'נטילה נהג לכנות את הממשל הפשיסטי האיטלקי בראשות מוסוליני. הוא תופס את תומכי הדמוקרטיה הליברלית ("הדמוקרטיה המערבית") כבעלי יחס שלילי למונח, ומאמינים כי כוח אינו דרך ראויה להשגת מטרה, ולא משנה מהי ערכה של המטרה. הוא מעדיף את המושג "דמוקרטיה מוכוונת-חירות" כדי לתאר ישות פוליטית כזו.