סלאח א-דין – הבדלי גרסאות

בזמן שצלאח א-דין חיזק את כוחו בסוריה, הוא לא הפריע לממלכת ירושלים הצלבנית, אם כי בדרך כלל ניצח כאשר פגש אותם בקרב. יוצא דופן אחד היה [[קרב גזר]] ב־[[1177]], בו נחל תבוסה, אך הוא התגבר על כך במהירות, וניצח את הצלבנים בקרב ב[[גשר בנות יעקב]] ב־[[1179]]. אולם הצלבנים המשיכו להתגרות בו. [[רנו משטיון]], בעיקר, הטריד את המסחר ונתיבי ה[[עליה לרגל]] המוסלמיים עם צי בים סוף, נתיב מים שהיה חשוב ביותר לצלאח א-דין שיוותר פתוח. טוב יותר מזה, הוא איים כי יתקוף את ה[[עיר קדושה|ערים הקדושות]] [[מכה]] ו[[אל-מדינה|מדינה]]. ב[[חג']] ב־[[1185]], התקיף רנו ובזז שיירת עולי רגל. ביולי [[1187]], צלאח א-דין פלש לממלכת ירושלים והשמיד את הצבא הצלבני ב[[קרב קרני חיטין]], אסון גדול בשביל הצלבנים ונקודת מפנה בתולדות ירושלים. צלאח א-דין שבה והרג את רנו; הוא גם שבה את המלך, [[גי דה ליזיניאן]]. הוא כבש את ירושלים ב־[[2 באוקטובר]] [[1187]], לאחר 88 שנות שליטה צלבנית, וטיהר את [[מסגד אל אקצה]] ו[[כיפת הסלע]] מהסממנים הנוצריים שנוספו בהם על ידי הצלבנים. הוא החליט להתיר על כנה את [[כנסיית הקבר]], כדי למנוע פריצה של [[מסעי הצלב|מסעי צלב]] נוספים, ולהתיר התיישבות נוצרים בעיר, למרות הטבח שבוצע בתושביה המוסלמים (והיהודים) של העיר בעתבזמן הכיבוש הצלבני. הוא הפקיד את מפתחות הכנסייה בידי שתי משפחות מוסלמיות, שעד היום אחראיות על פתיחת הכנסייה וסגירתה, ועל מתן היתרי פעולה לעדות הנוצריות השונות. אחרי זמן קצר, כבש צלאח א-דין את כל הערים הצלבניות חוץ מ[[צור (לבנון)|צור]].