מיליסנט פוסט – הבדלי גרסאות

כשהייתה מליסנט בת 12, עברה אחותה אליזבת ל[[לונדון]] לצורך לימודיה. מיליסנט הצעירה הרבתה לבקרה בלונדון. בשנת 1865 לקחה אותה אחותה לצפות בנאום אודות מתן זכות הצבעה לנשים שנשא ההוגה הליברלי, [[ג'ון סטוארט מיל]]. מיליסנט הושפעה עמוקות מהנאום והפכה לאחת מתומכיו של מיל, ולפעילה בקמפיין למען זכות ההצבעה. במסגרת פעילותה פגשה בפרופסור לכלכלה וחבר הפרלמנט [[הנרי פוסט]], גם הוא ליברל ופעיל סופרג'יסטי, והשניים נישאו. לזוג נולדה בת אחת.

פוסט פעלה בתחומים רבים ומגוונים בספירה הציבורית. היא נחנה בכושר ארגון מעולה ובכשרון כתיבה. כנואמת, תוארה כנואמת לא כריזמטית, ומסופר שסבלה מפחד קהל{{הערה|שם=Spartacus|{{cite web|url=http://www.spartacus.schoolnet.co.uk/WfawcettM.htm|title=Millicent Garrett Fawcett|publisher=Spartacus|accessdate=17 February 2013}}}}. מכשול זה לא מנע ממנה לנאום מספר פעמים בשבוע. כמו כן, נהגה לכתוב מאמרי דעה לעיתונים על דרך קבע. פוסט רתמה את קשריה ואת קשרי בעלה בקרב אנשי אקדמיה ופוליטיקה, והשתמשה בהם רבות לקידום מטרותיה.

פוסט השקיעה מאמצים רבים בפתיחת דלתות האקדמיה בפני נשים, ובשנת 1871 הייתה שותפה להקמתו של קולג' נונהאם לנשים בקיימברידג' ותפקדה כחברה במועצת המנהלים שלו{{הערה|שם=Spartacus}}. על פועלה בתחום זה קיבלה בשנת 1899 תואר [[דוקטור לשם כבוד]] מאוניברסיטת סנט אנדרוז ב[[סקוטלנד]].

במקביל לפועלה כנשיאה של ארגון הסופרג'יזם הגדול ביותר בבריטניה, הייתה שותפה להקמתו של ארגון הסופרג'יזם הבינלאומי The International Women's Suffrage Alliance בשנת 1904, ותפקדה בו כסגנית הנשיאה{{הערה|שם=odnb|{{cite web|url=http://www.oxforddnb.com/view/printable/33096|title=Oxford DNB article: Fawcett, Millicent Garrett |year=2004|publisher=Oxford University Press|accessdate=17 February 2013}}}}. הארגון קיים עד היום תחת השםבשם The International Alliance of Women, המתפקד כארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם, בין השאר של הארגון היהודי [[ויצו]].

מלבד עשייתה בתחום זכויות נשים, פרסמה ספרים ומאמרים, בעיקר על כלכלה, שהושפעו מתורתו של ג'ון סטוארט-מיל; הייתה פעילה לקידום מטרות פוליטיות רבות; והייתה חברה במפלגה הליברל-[[יוניוניזם (אירלנד)|יוניוניסטית]].

בשנת 1897 הפכה פוסט לנשיאת ה-NUWSS) The National Union of Women's Suffrage Societies), ארגון גג של התנועה הסופרג'יסטית. התנועה תחת מנהיגותה נקטה בקו הסברה מתון אך נחוש, הפועל בדרכי שלום. פעילותו כללה ארגון עצרות, פרסום כרזות והפצת מידע, החתמת עצומות, ארגון חוגי בית ו[[שדלנות]] בפרלמנט.

חשש נוסף שהביעה פוסט היה מפני פגיעה ביחסי האמון שנרקמו במאמץ רב בין נשות ה-NUWSS לחברי פרלמנט אוהדים לנושא, שלא פעם ספגו גם הם ביקורת חריפה מצד הסופרג'טס. עמדתו של ארגון ה-WSPU הייתה שהדרך היחידה להעביר את השינוי המיוחל בחוק שיעניק לנשים זכות הצבעה, היא אימוצו על ידי הממשלה, ולא תוך שכנוע של חברי פרלמנט באופן פרטני עד להשגת רוב. לכן, מושא ההתקפה מצד הסופרג'טס נבחר פעמים רבות על רקע השתייכות מפלגתית, ולא על רקע נטייה אישית בנושא{{הערה|Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.67}}.

עם זאת, פוסט עצמה הודתה שפעולות פרובוקטיביות אלו של ה- WSPU משכו תשומת לב ציבורית למאבק באופן חסר תקדים{{הערה|Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.62}}. על אף הצהרותיו הפומביות של ה-NUWSS כי אינו תומך באלימות המופגנת על ידי הסופרג'טס, הארגון מחה לא פעם נגד השימוש המופרז בכוח נגדן על ידי רשויות החוק, ולעיתים אף שיבח את אומץ לבן של הסופרג'טס באופן גלוי, אפילו אם הסתייג ממעשיהן.

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-1914, הפסיק ארגון ה-WSPU את פעילותו באופן כמעט מוחלט, והפנה את משאביו לסיוע למאמצי המלחמה. ארגון ה-NUWSS בהנהגת פוסט המשיך בפעילותו. בהיותו ארגון שפועל בדרכי שלום, פעילותו לא נתפסה מבחוץ כאנטי-פטריוטית, והיות ורבים מפעיליו הגדירו עצמם פציפיסטים, לא הגיעה דרישה לחדול מפעילות מפנים. הארגון המשיך לפעול לכל אורך המלחמה, כשהוא משכיל לרתום לצורכי תעמולה את תרומתן הגדולה של נשים למאמץ המלחמתי.

פוסט פרשה מניהול ה-NUWSS בשנת 1919, אך המשיכה להיות פעילה נמרצת לקידום מגוון מטרות פוליטיות, בהן הזדמנות שווה לנשים במשרות במנהל הציבורי ושוויון מול החוק לנשים בהליכי גירושין{{הערה|שם=odnb}}. בנוסף, הקדישה פוסט את זמנה לכתיבת ספרים, בהם מספר ביוגרפיות על נשים מפורסמות, וספרים על תולדות המאבק.

פוסט ביקרה פעמיים ב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]], באביב 1921 וב-1928. על ביקורה הראשון, כאורחת מטעם הארגון הפמיניסטי [[התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל|התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל]]{{הערה|שילה, מרגלית. '''העבריות החדשות: נשים ביישוב וציונות בראי המגדר''', יד בן צבי 2001, עמ' 320.}}, כתבה ספר. היא הייתה אורחת הכבוד באסיפה שנערכה בביתו של [[הברון רוטשילד]] ב[[ראשון לציון]] וכתבה כי "זו הייתה חוויה בלתי צפויה לחלוטין". בין השאר, התרשמה לטובה מכך שמתוך 7 חברי ועד המושבה ראשון לציון עמדו 4 נשים, ומנגד, הביעה זעזוע ממצבן של הנשים הערביות בארץ.{{הערה|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט''', הוצאת כתר 1999, עמ' 175-174.}}. באסיפת סופרג'יסטיות בירושלים, בה נכחה גם אשת [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]], קראה פוסט לנשים היהודיות בארץ ישראל להיאבק גם על זכויותיהן של נשים ערביות. בספרה כתבה כי בשל רגישות הנושא, הקפידה לקרוא את הקטעים האלה מהכתב. היא קראה ליהודים, המוסלמים והנוצרים להתגבר על חילוקי הדעות שלהם, להתאחד ולעשות את פלשתינה ל"אומה חזקה". במהלך ביקורה, התארחה פוסט בביתה של [[פרנסיס ניוטון]] על הר הכרמל.{{הערה|תום שגב, '''ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט''', הוצאת כתר 1999, עמ' 178-177.}}.

בביקורה השני בארץ בשנת 1928 בלוויית אחותה אגנס, בזמן שהתארחו בביתם של הלן ו[[נורמן בנטוויץ']], קיבלה פוסט מברק מלונדון בו נכתב כי הצעת החוק לשוות את זכויות ההצבעה לנשים לאלה של גברים עברה בפרלמנט בקריאה שנייה, ושתי הנשים הישישות רקדו בחדר במעגלים מרב שמחה.{{הערה|תום שגב, '''ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט''', הוצאת כתר 1999, עמ' 238.}}.

בשנת 1925 הוענק לפוסט תואר [[מסדר האימפריה הבריטית|דיים]].