שירות המילואים בישראל – הבדלי גרסאות

 

===שחיקה במודל צבא העם===

מבחינת המצב החקיקתי בישראל{{הערה|כך על פי חוק שירות ביטחון, תשמ"ו-1986 וחוק שירות המילואים, תשס"ח–2008.}} והנורמות החברתיות המקובלות בה, שירות סדיר ושירות מילואים הם חובה החלה על רוב אזרחי ותושבי ישראל על בסיס אתוס [[מודל צבא העם|"צבא העם"]]. העקרונות המרכזיים של אתוס זה הינם:{{הערה|דוח הוועדה לבחינת סוגיית קיצור שירות החובה בצה"ל, 2006 ,עמ' 12}} גיוס חובה אוניברסלי; מירב הכוח הלוחם אינו שכיר; הצבא איננו סקטוריאלי; הוא מהווה מימוש של אתוס לאומי של תרומת הפרט לחברת הכלל, במיוחד לאור הכרה בחשיבות מאמצי הביטחון; והוא יוצר חוויה קולקטיבית. בעוד שמודל זה היה זה מכבר לאחד מסימני ההיכר של צה"ל,{{הערה|הכנסת, מרכז המחקר והמידע, [http://knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01416.pdf הצעת חוק המילואים - סוגיות ערכיות בגיוס בררני], 2006}} תמורות בצבא ובחברה הישראלית גרמו לשחיקה ניכרת באתוס זה, בעיקר בכוחות המילואים, כפי שניתן ללמוד מדברי ראש אגף כוח אדם בצה"ל, האלוף [[אבי זמיר]], בשנת 2011:{{הערה|מתוך [https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4073106,00.html ישיבה מיוחדת של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת], 24 במאי 2011}} "[...] בשירות החובה עדין מתקיים צבא העם. היבטים רבים של צבא העם בשירות המילואים כמעט ולא מתקיימים מעבר למרכיב האישי וההתנדבותי".