הבדלים בין גרסאות בדף "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל"

מ
תיקון קישור
מ (תיקון קישור)
===ארגוני הפועלים הקודמים להסתדרות===
====במושבות העלייה הראשונה====
כבר בשנות [[העלייה הראשונה]] התארגנו פועלים במושבות בארגונים לשם שמירה על זכויותיהם ולשם עזרה הדדית. האגודה הראשונה, בראשות [[מיכאל הלפרן]], אבא רומנוב, אברהם אייזנברג, [[יהודה גור|יהודה גרזובסקי (גור)]] ו[[יחזקאל דנין (סוכובולסקי)]], קמה ב[[ראשון לציון]] ב-[[1887]] ופעלה זמן קצר עד שחוסלה עקב האשמתה בליבוי יצרים במושבה כנגד פקידי [[הברון רוטשילד]]. אגודה נוספת הייתה "[[אגודת העשרות]]" ("אגודת אחים") שנוסדה ב[[רחובות]] ב-[[1891]] במתכונת אגודה חשאית בהשראת אגודת [[בני משה (ארגון סתרים)|בני משה]]. לאגודה היו שתי מטרות. אחת אחווה בין החברים שהתבטאה בעזרה הדדית, [[מטבח]] ו[[מכבסה]] משותפים וקופה משותפת, והשנייה הגנה, שמירה וארגון צבאי ב"עשרות", כלומר מסגרות של עשרה פועלים כל אחת לשם הגנה עצמית. האגודה התכוונה להתיישב בוואדי חנין ([[נס ציונה]]) אך התפוררה כעבור שנה. בין חברי האגודה נמנו נח שפירא ('ברנש'), אפרים חרל"פ, [[יצחק חיותמן]], [[ישראל בלקינד]] ויחיאל מיכל הלפרין.{{הערה|1=[http://tnuathaavoda.info/zopehistadrut/home/14/1179256839.html התאגדויות פועלים לפני הקמת ההסתדרות]{{קישור, שבור|3באתר במרץ[[תנועת 2017}}העבודה הישראלית]]}}
 
למרות התארגנויות זעירות אלה ואחרות, ציבור הפועלים ככלל לא היה מאוגד ולהתארגנויות שהיו לא היו מטרות משותפות. עם זאת כבר התארגנויות ראשוניות אלה הציבו את הנקודות המרכזיות לכל הסתדרויות הפועלים הציוניות לעתיד לבוא והן: התיישבות חקלאית, שיתוף משאבים ופרנסה בכבוד מעמל כפיים.
בעשור הראשון למדינת ישראל התמודדה המדינה עם אתגרים עצומים ובראשם קליטת [[העלייה ההמונית]].{{הערה|1=יצחק גרינברג, '''חברת העובדים וקליטת העלייה הגדולה בשנות החמישים''' בתוך '''מחברת עבודה לארגון עובדים''' עמ' 570 - 586.}} עשור זה מתאפיין מבחינת ההסתדרות בזהות בין חברי הממשלה ממפלגת השלטון, מפא"י, לבין ראשי ההסתדרות. ההסתדרות היוותה בתקופה זו זרוע מבצעת של הממשלה לקידום יעדים לאומיים: קליטת עלייה, פיתוח המשק, [[פיזור אוכלוסין]] ופיתוח אזורי הספר והפריפריה. כל זאת תוך שמירה על עצמאות ההסתדרות ומבלי [[הלאמה|להלאים]] את מוסדותיה (על אף שב[[הכנסת|כנסת]] נשמעו קריאות להלאים את קופת חולים ואת בנק הפועלים, למשל). עם זאת במהלך העשור הפכו פונקציות שמילאה ההסתדרות לפונקציות ממלכתיות, בכלל זה ביטול [[זרם העובדים]] לטובת החינוך הממלכתי (1953) והפיכת [[שירות התעסוקה]] לממלכתי (1959). קופת חולים לא הפכה לשירות ממלכתי ונותרה עוגן כוח מרכזי של ההסתדרות.
 
מספר השכירים חברי ההסתדרות עלה מ-181,000 ב-[[1949]] ל-640,000 ב-[[1959]] והגיע בשנת [[1955]] לשיעור של 86% מכלל השכירים בישראל. מספר חברי קופת חולים, שמנה 328,000 נפש ב-1948 הגיע ב-1955 למיליון וחמישים אלף, זאת כיוון שקופת חולים כללית הייתה היחידה שביטחה עולים חדשים מיד עם הגיעם לארץ. היקף הפעילות של כל החברות ההסתדרותיות גדל במאות אחוזים (למשל, המשביר עבר מ[[פדיון]] של 8 מיליון [[ל"י]] ב-1948 ל-128 מיליון ל"י ב-[[1957]]). בין השנים 1949 - 1957 הקימה סולל בונה 154,000 [[יחידת מגורים|יחידות דיור]], כ-75% מתוכן לעולים וסללה כבישים באזורי הספר והפיתוח, דבר שאיפשר הן הקמת מקומות יישוב והן תעסוקה. כ-80% מכלל פעילות הבינוי לקליטת עלייה בוצע על ידי סולל בונה.{{הערה|1=הנתונים מתוך [http://tnuathaavoda.info/zopehistadrut/home/14/1173879688.html הסתדרות הכללית בעשור הראשון למדינה]{{קישור, שבור|3באתר במרץ[[תנועת 2017}}העבודה הישראלית]]}}
 
ההסתדרות נשלטה על ידי [[מפא"י]], ששלטה גם בממשלה. הדבר מנע מצד אחד את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין מדינת ישראל ל"מדינת הסתדרות" ותרם לשיתוף פעולה בין שני הגופים. מאידך גרם הדבר להחלשה ניכרת של כוח ההתאגדות של הפועלים, שהפך לכפוף לשלטון, ועליית המרכיב הפוליטי בהנהגה, על חשבון היחס האישי ויכולת ההשפעה של היחיד. אל מסגרת האיגוד המקצועי הצטרפו במהלך העשור סיעות "הפועל המזרחי" ו"[[פועלי אגודת ישראל]]", מבלי להצטרף לוועידת ההסתדרות, תהליך שיקרה רק ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]].
המשביר המרכזי פתח בעבור [[מושב עולים|מושבי העולים]] את "המשביר לעולה", גוף שפתח צרכניות, רכש ציוד חקלאי ושתילים, שילם את חשבונות המים והחשמל של המושבים הצעירים וערב לתשלומים מהסוכנות היהודית וממשרד החקלאות. ב-1959 נסגר המשביר לעולה, הצרכניות הועברו ל[[קואופרציה]] הצרכנית ("קו-אופ") והרכוש נמכר לוועדי המתיישבים.
 
ההסתדרות הייתה כוח רב עוצמה ומקושרת לשלטון עד כי "בשנותיה הראשונות של המדינה זכה 'הפנקס האדום' ההסתדרותי גם למוניטין שליליים, שכן בחוגים פוליטיים שונים, בעיקר בימין, הושמעו טענות, כי מי שאין לו פנקס כזה מקופח בקבלת עבודה והטבות שונות{{הערה|1=[[מרדכי נאור]], '''[http://tnuathaavoda.info/zopehistadrut/home/100/1187612259/#a006 פנקס חבר]''', באתר [[תנועת העבודה הישראלית]] {{קישור שבור|3 במרץ 2017}}}}". עם זאת, בן-גוריון, בשאיפתו ל[[ממלכתיות]], פעל לביטול זרמי החינוך הנפרדים. כך בוטל בשנת הלימודים [[תשי"ג]] ([[1953]]) זרם העובדים לטובת הקמת [[חוק חינוך ממלכתי|החינוך הממלכתי]]. בכך ניטל מן ההסתדרות אחד מיסודותיה הכוללים.
 
[[עולה חדש]] שהגיע לארץ נקלט למעשה על ידי ההסתדרות, קיבל מלווה מקופת מלווה וחיסכון שליד בנק הפועלים, סודר לעבודה על ידי לשכת תעסוקה של ההסתדרות, לרוב עבד במפעל הסתדרותי או בעבודות תשתית ממשלתיות, לעת ערב שיפר את העברית שבפיו ושמע הרצאות במועדון מועצת הפועלים של ההסתדרות וכאשר חלה טופל בקופת חולים. העולים היו חברי הסתדרות לא מתוך אידאולוגיה סוציאליסטית אלא מתוך כורח - כדי לקבל [[ביטוח רפואי]]. ההסתדרות הייתה בעיניהם ממסד לא פחות מהממשלה ופן האיגוד המקצועי שבה והסיוע לעובד לא היה כמעט מוכר להם.{{הערה|1=[[תום שגב]], '''1949 - הישראלים הראשונים''', דומינו 1984}}